הם חיים בשטחי ההפקר,
בצד האפל של העיר.
הם קשורים רק אל התל של עצמם,
המרצד על הקיר.

בלילה בלי ירח, לילה נטול כוכבים,
בוא תראה איפה הם מסתובבים.

הם מוצאים מקלט במרתף,
במסתור השיחים שבגן.
כך כל לילה הפחד רודף,
הם חיים במרחב לא מוגן.

על סף התהום עוד אפשר לעצור,
ילדי הלילה מבקשים אור.

אני פרפר בקופסא,
מנסה לעוף אל העולם.
אני כל כך זקוקה ל ח י ב ו ק  ח ם,
כשהשמש שוקעת,
אז הכוכבים, נותנים ניצוצות חיים.
ואצלי אין ניצוץ ואין קרן אור והכל חשוך לי בפנים.

אני פרפר בקופסא מנסה לעוף אל העולם.

הם מוכרים את עצמם בזול,
בעבור תשומת לב.
ובתוכם פצע גדול, פתוח וכואב.

על סף התהום עוד אפשר לעזור,
ילדי הלילה מבקשים אור.

רוצה שיהיו לי חוגים בספרות ודרמה.
שתהיה משפחה עם אמא ואבא.
שידליקו שלהבת קטנטונת, שתבוא ותביס את השחור,
ופתאום מראה, מחזה איזה יופי
אני עף ועולה מן הבור...

על סף התהום עוד אפשר לעצור,
ילדי הלילה מבקשים אור...

אהבתך במקום שלנו. "אני רוצה להראות לך מקום מיוחד. מקום רק שלי. אני לא סיפרתי עליו לאף אחד, אבל לך, לך אני רוצה להראות אותו, כי הוא מיוחד כמו שאת בשבילי."

את את היית שלי עכשיו זה חלום את היית אתי וכבר לא היום

באמת שזה לא מפריע לי בכיתה ב' גיליתי בפעם הראשונה שאבא שלי מכה את אמא שלי. בכיתה ג' הפסקתי לבכות. בכיתה ו' נאנסתי. בכיתה ט' קיבלתי מכות מהחבר שלי. בכיתה י"א חוויתי את החוויה המינית הראשונה שלי עם בת. בכיתה י"ב חוויתי כאב של אהבה אמיתית.