|
 ומרוב אהבתי, לא יכול להראות אהבה |
 253707838 Cypher
אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות
אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות
חשבתי על מה היה קורה אם הייתי בוחר לעשות דברים בצורה אחרת.
אם במקום לפנות ימינה במקומות מסויימים הייתי פונה שמאלה. אם
במקום להגיד משהו אחד הייתי אומר משהו שונה. מה היה קורה?
|
שכבתי לי במיטה ואז היא נכנסה התיישבה לידי והתחילה לדבר.
"מה קרה?" היא שאלה. ובאותה השנייה דמעות החלו לזרום על פניי.
|
"בני זונות כל הערבים האלה" מסנן לכיווני, "שילכו להזדיין,
מתחשק לי להיכנס בהם ולנקות את כל העיר המזדיינת הזאת".
|
כשנסעתי בג'יפ הצהוב, ממש ליד נתב"ג בדרך חזרה מפתח תקווה,
ראיתי אותו.
הוא נסע קצת מאחורינו, מסתכל על הדרך, מאחורי משקפי השמש
הכסופים שלו.
גם לו היה ג'יפ, ירוק כזה, מבריק.
|
רצתי אל התחנה, הדלתות נסגרו והאוטובוס השמיע רעש והחל לנוע
באיטיות. דפקתי על צידו והוא נעצר, פותח את דלתותיו.
"תודה" - מילמלתי, הצגתי תעודה וצעדתי במעבר הצר בוחן את
האנשים היושבים, נזהר לא ליצור קשר עין ארוך מדי.
|
אני עולה במעלה הגבעה, הקשר מתחזק. הרוח מקררת.
קוראים לי בקשר, "האם שומע? עבור - - -", שומע, שומע.
|
אני יכול לעשות את זה
אני רוצה לעשות את זה
אני עושה את זה עכשיו
|
שובר את הגולגולת
קורע נימים
מרסק את המוח לאלפי רסיסים
הדם ניתז על הקיר מאחור
רסיסים של הקיר עפים אל האור.
|
ויתרתי.
ויתרתי על לחכות.
ויתרתי על לנסות.
|
לפעמים מתחשק לי לתפוס משהו ולפוצץ לו ת'צורה
לפעמים אני רוצה פשוט לקרוע אותו לגזרים
לנפץ אותו על הקיר שמולי
לשבור אותו למיליוני חלקיקים קטנים
לחנוק ולבעוט, לחסל ולהשמיד
סתם, רק כדי להוציא עצבים.
|
שוב פעם חוזר הכאב
ושוב פעם אני בוכה
|
רגשותיי חוזרים אליי.
אני מאוהב בשנית.
|
ובכן, אתה טוען שבחנת אותנו מספר פעמים, ואנו באים וטוענים כי
אנו אלה שבעצם בחנו אותך ואת מעשייך כמנהיג וכמגן על מאמינך.
|
אני מצטער על שרדפתי אחריך כמו טמבל. אני מצטער על הכל.
|
היום אני חושב שקלטתי.
זה נגמר.
|
שלום לכם.
מה שלומכם?
טוב, אז זהו כנראה יהיה מכתבי האחרון אליכם שכן החלטתי להשמיד
אתכם ואת כל מה שקיים על פני כוכבכם הזעיר. תקראו לזה איך
שתרצו, אפוקליפסה, ארמגדון, סוף העולם.
|
אני מפסיק.
מפסיק לרדוף
מפסיק להתבאס
מפסיק להיות עצוב
|
רק אני. אני. אני. אני. אני.
|
כן, אני לא שם עליכם, כן, אני מחרבן עלייך, כן אני אגואיסט שלא
אכפת לו מכלום.
|
לעיתים אני מרגיש שאני רוצה לעוף
איתך אני רוצה להישאר
איתך אני מצפה לימים טובים יותר
להיות איתך לעד.
|
אני מרגיש שאני חייב לפרוק את הדבר הזה מעלי.
נמאס לי לשקר לך, לעצמי, לכולם.
אז הנה זה בא.
|
לפעמים, אני אוהב למתוח את סף הכאב שלי.
אני חושב על משהו שמכאיב לי, ואני חושב עליו יותר ויותר, מעצים
אותו, מחמיר אותו, גורם לעצמי להרגיע את הלחץ על החזה, על
הבטן, להרגיש את הכדור הזה שוב פעם, זה עם הקוצים, מקפץ לי
בבטן.
|
העיקר שטוב לך.
העיקר שאתה מרגיש טוב עם עצמך.
צוחק עליי, מלגלג עליי.
|
יש כאלה שאומרים שהם חברם.
כאלה שנמצאים שם כדי לשמוע אותך.
ויש את החברים שלי.
כאלה שנמצאים, וגם לא תמיד
|
ילד קטן שרץ לו לאורך השדרה ונופל בין העצים.
אוטובוס מתפוצץ וחתיכות אדם עפות על פניי.
|
יש לך יום הולדת ביום שני.
|
פגעתי באדם האהוב עליי מכולם
פגעתי באדם החשוב לי מכולם
ופגעתי בו הכי חזק מכולם
|
רק רציתי לכתוב לך שאני מתגעגע.
רק רציתי ליידע אותך שאני עדיין אוהב.
רק רציתי שתדע שאני רוצה רק אותך.
רק רציתי להודיע שכואב לי.
|
אז מה, לא אוהב אותי כל כך, אה?
|
חשבתי עלייך, שוב. יודע מה מצחיק? אני כל הזמן חושב עלייך.
|
מחכים לאות, למכה הקלה כדי לפצוח.
להתחיל לנגן את הסימפוניה, סימפוניית העצב.
הסימפוניה הלא גמורה.
|
אני המנהיג.
שולט ומפקד.
לא שם עליכם קצוץ כי אתם דוחים.
|
אני רוצה לשפוך את הכל על הנייר, להוציא את הרגשות שלי החוצה,
אבל אני לא יכול.
|
נערה דתיה א': מה זה? קו שתיים?
נערה דתיה ב': לא, זה שתיים ועשר.
|
הפצעים האלה מסרבים להגליד
הכאב הזה יותר מדי אמיתי
יש כל-כך הרבה שהזמן אינו יכול לרפא
|
while i'm melting in the rain, deep in PAIN, she is so far.
will we ever meet again, as freinds, after so long?
|
כשנגמרות המילים. רק אז תתחילו לדבר.
|
נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה,
פשוט לא יכול.
|
זו ילדותי השנייה, עול השנים כבר נשכח
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
רגע!
אני לא מבינה!
כל האנשים האלה
שחותמים בסוף זה
לא באמת?
מה! כולם זה
אותו אחד??!
לא יכול להיות
מה איתי,
אני לא הם!
אמא אדמה, בעוד
התפעלות מהבמה,
פשוט לא מאמינה
שזה קורה לה |
|
