פנלופה חיכתה לאודיסאוס במשך 20 שנה.. אני לא יודעת
אם אני הייתי מחכה כל כך הרבה למישהו.. אבל לאהבה יש
הרבה צדדים.... איך היא לא התיאשה וביקשה את נפשה
למות? אולי רק מחבר הסיפור יודע. או אני, שבעצם
מתעסקת בשאלות שאף אחד לא שואל ומתעסק בהם... אבל
ככה אני, אוהבת לנבור בעמקי הנפש למרות שלפעמים
מגלים שם גם קצת חרא...

בת 22, סטודנטית מתחילה שטיילה וראתה קצת עולם שלישי
ובעיקר כבשה תועה שמנסה למצוא את עצמה בעולם הגדול
והמבהיל הזה..

תקראו, תהנו ובעיקר תגיבו, הכל! בלי רחמים... :)

הפגישה הראשונה שלי עם ג'וני הסתכלתי עליו, והוא החזיר לי מבט מלגלג. כאומר: "הא! בחיים את לא תגעי בי, אין לך אומץ!". חשבתי שזהו! סופית ורשמית התחרפנתי לגמרי, אם אני מנהלת קרב מוחות עם בקבוק זכוכית... זהו! ידעתי שהרגע הזה יגיע מתישהו, אבל לא חשבתי שכל כך מהר... בקרוב יגיעו האנשים

בוא בוא אליי תאיר לי את הבור החשוך בוא אליי, כנס לתוכי תמלא אותי שוב בתשוקה סוערת עד שיתמלא החלל שבנשמתי

לאבא אבל המשקעים שהשארת בי, מה חשבת? שאם ככה חינכו אותך אז ככה זו הדרך הטובה ביותר לחנך? לא חשבת לרגע עלינו. כל הזמן, כל השנים הדבר היחיד שהיה אכפת לך ממנו היה הרצון שלך. קודם כל אתה. אף פעם לא אנחנו.