|
"האם אין זה תמוה שאותם בני-אדם המסרבים או פשוט
עצלים מכדי ליצור עולם משלהם , שדווקא הם אלה
הפולשים לעולמם של אחרים?"
(ה. מילר; נקסוס, הצליבה הוורודה)
Seul soleil, il me touche, je touche pas
|
יום
י
בוא
אולי
יתנו
כמה
פרוטות.
|
עם תארים, בניגוד לרגשות, דווקא ידוע מה עושים. מה עושים? חיים
דרכם. נושמים אותם. מתים בהם.
|
קשה כל כך להוות קהל טוב לבעל תווים. בייחוד לזה הזוכה להכרה.
בטח הספיק לגדל חיבה עצמית בלתי חיננית. אולי אף גרוע מכך
והדבר הולם אותו. הוסף לזה תווי פנים בלתי מתפשרים של
אריסטוקרטיה ואני נמלאת שאט נפש.
|
זהו שירה של העיר שלי. בעיר האפורה, המסכנה, הקשה, הסובלת פצעי
התבגרות וכאבי זקנה, המסרבת לחדול מלהביט לאחור, והמלח
בדמעותיה, והמוות בעורקיה.
|
|
|
אומרים שהאהבה
עיוורת,
האהבה חרשת,
האהבה אילמת
אולי האהבה היא
הלן קלר? |
|
