|
עוז צור הוא שמה הבדוי של כותבת נפלאות אלו. תמיד
היא תהתה על קנקנו של שם בדוי. מדוע יאנוש קורצ'ק
המציא לעצמו שם בדוי אם במילא נודעה לבסוף זהותו?
גלגלי השיניים החורקים והדורשים שימון כבר מצאו את
התשובה שלה לשאלה המסתורית והמסקרנת לאין ספור.
עברה אינו מרתק במיל או בזלוטי איש, ולפיכך, לא ראתה
לנכון לציין אף פרט ממנו בהקדמה. כל אשר תרצו לדעת
יהיה מעורבב כשווארמה ירושלמית בסיפוריה- הבדוי
והגלוי יתנגשו יחדיו ויצרו "עולם שלישי", טריטוריה
סיפורית שאינה שייכת לשום מקום, בדיוק כמוה.
גברים, שימרו מכסה מפני העכבישה האנושית המחפשת את טירפה הבא!
|
כמה שאני שונאת-אוהבת התחלות, בסגנון של רוטב חמוץ-מתוק.
אורי הנחמד ואני התחלנו לצאת לפני שבוע בערך.
|
כשיצאתי מטונפת, מלוכלכת, עטופת דם וריר לא גיליתי עדיין לאן
פניי מועדות. הבלתי ידוע והחדש המהמו אותי וגרמו לגל בכי
כתרועת קיטור להתגלגל מתוכי לתוך יגון מעורב בשמחה. היא אשר
ילדה אותי, לא רצתה לשחרר אותי לעולם הגדול, נאבקתי בכוח
וציפורניים כדי לצאת דרך הפתח
|
לראות לא ראיתי
לשחות לא שחיתי
על חופי אגם סתם הייתי
|
עברתי ברחוב וחלפתי על יד זקנה,
הרביצו לה מכות עד שנפלה רגלה.
גנבו ושדדו את אותה גברת,
השאירו אותה נטושת אדרת.
|
רחש זבובים גואה,
מזמזם לי, קורא.
|
השכנה לא טובה,
הכביסה לא רטובה,
האטב לא תלה,
הכל נשאר באינטרנט תלוי,
סיפור אהבה שבראש בדוי.
|
הכל תלוי באופי,
תלוי באישיות,
תלוי על קצה החוט
|
הכל החל בחור שחור קטן,
שהלך ושמן.
|
אותי לא מצאת בעת חיפושים,
החלפת מקלות רבים,
כי מקלות חלולים מהר נשברים.
|
אותי לא מצאת בעת חיפושים,
החלפת מקלות רבים,
כי מקלות חלולים מהר נשברים.
|
|
|
למה תמיד אנשים
כותבים על עצמם
בגוף ראשון או
שלישי?
גוף שני במכתב
התאבדות |
|
