[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עוז גפן
חנוכה דרום 2005


אל היוצרים המוערכים על ידי עוז גפןאל היוצרים המעריכים את עוז גפן
כלב חום, הלוואי והייתי כלב חום, כלב רחוב חום,
חופשי מכל דבר, שום התחייבויות, חופשי, עם זקן כזה
של כלבים מלא ריר, רזה שרץ כל הזמן, לא מפסיק לרוץ,
ופעם ב.. עוצר ליד איזו שיפודיה ועושה פרצוף חמוד
כזה ואז המוכר זורק לי איזה  שיפוד או שניים. חופשי
מהכל ללא שום התחייבויות.. סקס מזדמן פה ושם, לא
מתקרב לבני אדם יותר מידי, שלא יווצר קשר אמיתי,
בגלל זה לרוץ כל הזמן. פה ושם מפיל פחים בתקווה
למצוא איזה משהו חמוד, ופה ושם נכנס לצרות בגלל זה.
חופשי, ללא שום התחייבויות יוצא להרפתקאות לבד, רץ
לצפון ולפעמים קופץ על משאית כדי לקצר את הדרך כי מה
כבר יעשו לי?! אני כלב רחוב חמוד, וחופשי וללא שום
התחייבויות אפילו בעלים אין לי שאני עוד איכשהו
מחויב להשאר איתם, לא איזה סבתא שמלטפת אותי כל
שבוע. גם לשיפודיה אני לא חייב להגיע, לא לימודים,
לא צבא, לא הורים, לא כסף, לא טכנולוגיה, לא
פיגועים, לא תאונות דרכים, לא התנתקות, לא מובטלים,
לא הומלסים, לא תקשורת, לא כלום רק כלב רחוב חום
וחמוד, חופשי וללא שום התחייבויות.

נראה לי שזה מתאר אותי מצויין או לפחות את מה שהייתי
רוצה להיות..




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"שתזדיין המערכת" צעקתי עליו ודפקתי על השולחן מלא הקבלות
"אני לא מסוגל ככה, אני משתגע, כבר שבוע שאני לא ישן בגלל
האנשים במערכת הדפוקה הזאתי"...

כשעומדים באמצע הגג רואים שהבניין מעוצב בצורת איקס גדול וכך
ניתן לו השם: איקס.
אני ממשיך עד שאני מגיע למרכז האיקס, נשכב על הרצפה ככה
שהאוזניות בדיוק קצת מעל האוזניים, שאני אוכל לשמוע גם מה קורה
בחוץ

בכתה י' עדיין לא התעניין בבחורות ונהייה יותר סגור, הוא כבר
לא שיתף אותי בחייו ובדברים שעוברים עליו, הוא גם ירד קצת
בלימודים, גם כן ניראה לי מוזר, הרי גידלתי אותו כילד פתוח.
חשבתי או יותר נכון קיוויתי שזה בגלל גיל ההתבגרות ולא משהו
אחר.

דיאלוג
היינו ביחד איזה שלוש שנים, ופתאום
היא אומרת לי "בנצי, אני חייבת לראות אותך",
ואז שאלתי אותה "ורדה, להביא את הקונדומים?"
ואז היא אמרה לי "אם אתה רוצה, תביא, אבל אתה לא תשתמש בהם!"

הוא נתן לי חיבוק ואיך שהוא עזב אותי ישר החלטתי שאני עושה את
זה, ישר הורדתי את הבגדים ורצתי לגשר

אני רוצה לבכות... להוציא את כל הלב לבכות כמו שילדים קטנים
בוכים

התחלתי לרוץ אל ה-30 ילד שמעבר לכביש, והטרחה הלא קבועה גם
הגיע, החלקתי על תפוח אדמה איזה שני מטר ועוד שני מטר על הבטן,
אבל בזכות האטרף שלי, לא הרגשתי כלום, אני תוך שנייה קמתי...
והמשכתי לרוץ אליהם.

הומור
לדעתי צריך לשים מן טלאי צהוב כזה על כל ציפור, כדי שנוכל
לזהות וכל מי שיראה את הטלאי יירה ישר בציפור, בלי לחשוב
אפילו...

אהבה
השעה הייתה 18:15 בדיוק אז היה אור כתום שכיסה את כל השמיים
בגלל השקיעה. הם ישבו בגן השעשועים, מדברים, צוחקים, מתנשקים,
מתחבקים ורק אני ישבתי למעלה ובהיתי בהרים המדהימים האלה,
בהיתי בהם ושנאתי...

נעמדתי בדיוק בכניסה של המכוניות לרחבה, שבד"כ סגורה, וצרחתי
אליו איזו צרחה לא מובנת. הוא הסתכל לכיווני וקלט אותי ועשה לי
שלום עם היד, ואני נפנפתי חזרה. ברגע הזה נשמע קול פיצוץ אדיר
וכדור אש ענק עולה לשמים.

מוסר השכל
לכל אחד הנורמאלי שלו...

פנטזיה
בזמן שאני מפנטז אנחנו מחליפים מבטים ארוכים אחד עם השניה. אני
כבר מפנטז שלא מכניסים אותנו כי אין מקום, ואז אני מזמין אותה
לשבת איפושהו. התור מתקדם ושוב סוגרים את הדלתות. המבטים
נמשכים וגם הפנטוזים.

הומור
תמיד חלמתי שאני יוכל לדחוף גולה לאוזן, לסתום את האף, את הפה,
ואת האוזן השניה ופשוט להעיף את הגולה לעזאזל, או בקיצור,
לנשום דרך האוזניים.

פעם בחמש שנים אני מתעוררת כל שעה עגולה מיוזעת כולי, וחוזרת
לישון. כשאני מתעוררת לחלוטין, אני נזכרת לרגע בחלום שהיה לי,
החלום הוא על שני תאומים שנופלים, אולי הוא נשמע מוזר, אבל הוא
עושה לי משהו מוזר בגוף, אני מתחילה להרגיש בחילה ואני מתחילה
להיות חיוורת...

אני במיטה עם מישהי, דופק לה ת'צורה. היא בלונדינית, יפה, היא
גומרת, אני ממשיך עוד קצת עד שאני גומר, קם ממנה. היא נשארת על
המיטה תשושה. פתאום אני נזכר במה שקרה באותו יום, ומנסה לדפוק
ת'ראש שוב בחפצים שבסביבה.

חוסר אונים
כל יום אני הולך לשבת ולנגן על האי תנועה הזה, מחכה שמישהו
ישאל משהו, לפעמים אני יושב שם שעות, קרה גם שישבתי ימים

ארצישראל
אתיופית עם שש שקיות בידיים מחכה שיתנו לה לעבור את הכביש,
דוכן פיס מלא אנשים אשר כל חייהם מבזבזים כסף על הימורים, זוג
הולך יד ביד מתנשקים מאושרים, איש שמן מסתכל עליהם כאילו הם
גלידה.

התבגרות
עשיתי כמו שאני תמיד עושה כשאני פגוע, מעוצבן או עצוב, תליתי
את שק האיגרוף והתחלתי להכות בו עם ידי ורגליי. כשהתחיל לכאוב
לי, השארתי אותו תלוי שם ועברתי למשקולות שכבתי על המיטה
והרמתי, פעם ועוד פעם, ועוד אחת... הוא נכנס. וגם הוא החל
להכות בשק.

מוסר השכל
ניסוי: בדיקת רמת ההשכלה של המין האנושי בעזרת הרבה הרבה
צואה!
המצרכים: עשרה בני אנוש לבושים בגדים אנושיים והרבה הרבה
צואה.
מטרת הניסוי: לבדוק את רמת האינטליגנציה של בני האנוש.

ארצישראל
הוא נעמד על השולחן עם כוס הטקילה בידו, והתנדנד מצד לצד.
"כן! אח שלי מת! הוא נהרג בפיגוע! איזה ערבי מזדיין ירה בו!!!"

הוא כמעט נפל. החזקתי אותו והוא התחיל לבכות:
"מותר לי לבכות! אח שלי מת! הוא מת!"

כמו כל בוקר, התעוררתי, התארגנתי ויצאתי למשרד, בדרך ראיתי כל
מיני מטופלים שלי, נופפתי לשלום, הם התלהבו מזה שראו אותי
כאזרח רגיל לגמרי, ולא כפסיכיאטר או דוקטור או שלמה ארצי, כל
אחד המציא לי את השם שהוא רצה לקרוא לי, לי לא היה איכפת, הרי
הם משוגעים, מותר להם

טסתי כבר כמה פעמים בחיים שלי אבל פתאום הדרך לבדיקה הייתה
ארוכה מתמיד, אני עולה במדרגות הנעות וחושב לעצמי. פתאום הבנתי
כמה אני אוהב את החברים שלי, וכמה אני אתגעגע אליהם.

היא הסתובבה, חשתי צמרמורת, לא ידעתי עם לחייך ולעשות שלום,
כרגיל, או להשאר עם הפנים למטה ולהמשיך ללכת, כשראיתי שהיא
מסתובבת חזרה בלי לעשות שלום או לחייך, ידעתי שזה הולך באמת
להיות רע...

פנטזיה
סה בי רוח הטירוף בא לי לדפוק במישהו את הראש שהוא יפול על
הרצפה מדמם, ואז אני אשבור עליו בקבוק וודקה זולה וזה ישרוף
לו, ואני אדרוך לו עמוק על החתכים והוא יקיא מרוב כאב, ואז ארד
ואלקק לו את הדם ואת הדמעות, ואגיד לו: "זה על כל מה שעשית לי
יא בן זונה! וזה עוד

גיהנום
איך שהגעתי הביתה רצתי למקלחת להוריד את גוש הזיעה הזה מהגוף
שלי, הורדתי כבר חולצה מכנסיים ורק הבוקסר נשאר עלי, כבר הרצון
למקלחת הקרה הזיל לי קצת ריר כשלפתע, דפיקה בדלת.
פתחתי את הדלת ושם עמד מי אם לא...

אני מסתכל על הכותרות "פיגוע בחיפה", "אשה נאנסה ולאחר מכן
הרגה את בעלה", "תקציב הממשלה לבתי הספר קוצץ ב30%... עדיף
שאני לא אקרא...

אני הולך לקיר שלידי, בודק שהוא לא מגבס ודופק בו את הראש. אני
מתעורר שתי דקות אחרי זה, שוכב ליד הקיר שדפקתי בו ת'ראש. אני
קם, כולי רטוב מהמים של הקולר...

הומור
הלכתי אחריה לבית של סבתא ושם היא הוציאה מאחורי המקרר קופסא
מלא מריחואנה, אז לקחתי את הקופסא גלגלתי לעצמי ג'וינט יפה
כזה, מניירות שהפיליפינית הביאה ושנינו אני והשחורה
הקטנה,עישנו ביחד סמים. אחרי שגמרנו את כל הקופסא, ואני כבר לא
הרגשתי את הגוף שלי, היא אמרה

דיאלוג
טוב, אז זה התחיל כשיצאתי מהאוטו, ופתאום איזה מישהו התחיל
לצעוק עלי שאני אצא מהמקום שלו, אז שלחתי את היד שלי לכיסי
האחורי, שלפתי אקדח ויריתי בו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
אני רוצה להיות מליין
לקנות דברים במזומן
לשים רגליים על שולחן
שלא אצטרך לעבוד כל הזמן

קצרצר
לעשן זה בול כמו סמים
לעשן זה לכל החיים
לעשן זה לאנשים מפגרים
לעשן זה רק לנגררים

כעס
בספרינט של החיים שלי
אני רץ אליהם
ועוד מעט הורג איזה
ילד מתרומם


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
עכשיו אני יושב פה בכתה, בשיעור תנ"ך ואינני יודע מה לומר,
אינני צריך זיון, וגם לא כוס חדש. אני צריך אהבה. אני יושב פה
ובוהה, וחושב כמה טוב יהיה אם תשען עלי בחורה, שאולי לא כל כך
יפה וכוסית, אבל בשבילי היא הכי.

אני צריך משהו, משהו שאין היודעים מה הוא

אהבה נכזבת
רצתי עוד קצת קדימה עד שהגעתי לקרחת יער שם ראיתי אותה, שוכבת
באמצע הגשם, ערומה כביום היוולדה, עם הגוף המדהים שלה, החזה
השופע. הלכתי אליה לאט, ונשכבתי לידה.
"איך קוראים לך?" שאלתי, אך היא לא ענתה, "איך קוראים לך?
מאיפה את?"

"מה אתה משוגע?!" קמתי ודפקתי על השולחן "אתה באמת חושב שאני
אקח זונה?!" צעקתי, ושוב אנשים הסתכלו והתלחששו, התיישבתי
ושתתי חצי בירה בלגימה. "מה אתה נלחץ?! זונה זה לא כזה נורא,
תזיין תשלם ותשכח מכל החרא הזה".

אהבה נכזבת
הנה אני פה, אחרי לילה ארוך מאוד, כרגע חזרתי והתחלתי לאלתר על
הבס שלי, וואלה היה ערב נחמד, המון כוכבים נפלו, וכל אחד שנפל,
ביקשתי את אותה משאלה, הלוואי שהערב אתנשק איתה. וואלה, כל
הערב, אפילו לא נשיקה מזדיינת על הפה.

חוסר אונים
כל החברים שלי הולכים לכיוונים שונים,
ורק אני נשאר בערך באותו כיוון,
כולם הולכים ומוצאים להם חברים חדשים,
חבורות חדשות,
ואני לא מסתדר עם אף אחד מהם.
כולם מוצאים להם שפה חדשה מקומות חדשים,
ואני נשאר במקום הקבוע, לבד.

איך שבכל רגע יכול להכנס אלי לחדר בן אדם ופשוט לירות לי בראש,
או לחנוק אותי, או לדקור אותי, או לחבוט לי את הראש בקיר עד
שאני אמות.

העולם כאילו נשאב כולו וכעת נשאר רק מישור ללא אופק ושמיים
כתומים אדומים אשר השרו אווירה של יום הדין. השמש עמדה במרכז
הרקיע ללא שום עננים המאיימים לחסותה. האדמה, אפר הדוק ללא שום
אבן בולטת או עלה ירוק המחפש קרן אור.

בהתחלה אתה מוצא לעצמך יער ירוק ועסיסי כזה, מוצא לך מקום טוב
להתמקם, יושב ומעשן לך בסבבה. כשאתה מכיר יותר את היער ונדלק.
בינתיים אתה רק להבה קטנה, עד שאתה מוצא לך מקום עם עשב טוב
ויבש, אז אתה נתפס. לאט לאט הלהבה הקטנה שאתה גדלה וגדלה...

מאז ומתמיד לא אהבתי חורף, עונה קרה ואפורה, כשהייתי קטן נהגתי
לשכב במיטה של ההורים שלי להתכסות בפוך ולהמציא שירים על החורף

ואני, כשלא נותרה סיבה לחיות, מטפס על הכסא, תופס את הלולאה
בשתי ידי מלביש אותה על צווארי ועוצר...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אבל איך לעזאזל יוצרים יזיזות? את זה לא רשום בשום מילון, או
להפך, אם איכשהו הגעת למצב של "יזיזות" איך לעזאזל יוצאים
מהמצב הזה?

אני עומד פה, בפתח למקום המוזר והמעניין הזה, חושב לעצמי על כל
הדברים שעברתי עם הבן אדם שהמקום הזה שלו, חושב האם באמת כדאי
לפסוע צעד אחד קדימה ולהכנס למקום הזה..

תמונה במילים

התמונה מצולמת מאחורי המכוניות בגובה של כ4 מטרים.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
נוף
אל היצירה

אל היצירה

תקריב
אל היצירה

נוף
אל היצירה




יופי שבאת.
אם חיפשת משהו
זה פה.
רק תקישו ב

קליק


תרומה לבמה





יוצר מס' 25327. בבמה מאז 24/8/03 3:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעוז גפן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה