|
השמש הטיל קרניו על החוף החם. היה זה יום חם, חם מאד. ימים
אחרונים של קיץ הינם חמים מאד ועל שפת ימה של תל-אביב היו רק
שוכני החוף הקבועים. המציל ישב בסוכתו, מביט באדישות במים
הריקים מבלי לטרוח עוד לקרוא ברמקול את קריאותיו ה"שנונות".
לגביו היתה העונה גמורה. ה
|
פניו של הזמן
מביטות לעיני
לועגות
במבט מרחם.
|
גם לינשוף מותר לתהות
ואת עיניו הגדולות לתלות
בחרדה
בחוסר ידיעה
|
וכשנצלול יחדיו
אל בין דפי הספר
וכל אורות העיר
מאחורינו יעלמו
|
היית לי,
כפצע בליבי
אשר אינו מעלה ארוכה.
|
והלכת...
לא אמרת שלום,
לא נזקקתי לשלומות,
היה לילה
והים איים לטרוף את כולנו.
|
אין פה סתיו
רק קיץ וחורף.
אין מתינות ויופי של אביב
ליבלוב של ידידות
שלוה של הפריחה.
|
כמעיין
הפורץ מבטן האדמה
פרצת לחיי
|
ונרצח המלח
והלילה לא זעק
וחבורות שיכורים
שוררו את יינם
|
|
|
שמעתי אותך שרה
וזה עשה לי רע
הקשבתי לך נואם
וזה עשה לי
משעמם
קראתי לכם את
היומן
זה עשה לי את
היום מחורבן
לכן יש את במה
חדשה
שעושה לי קצת
שלווה בתחושה |
|
