|
השמש הטיל קרניו על החוף החם. היה זה יום חם, חם מאד. ימים
אחרונים של קיץ הינם חמים מאד ועל שפת ימה של תל-אביב היו רק
שוכני החוף הקבועים. המציל ישב בסוכתו, מביט באדישות במים
הריקים מבלי לטרוח עוד לקרוא ברמקול את קריאותיו ה"שנונות".
לגביו היתה העונה גמורה. ה
|
פניו של הזמן
מביטות לעיני
לועגות
במבט מרחם.
|
גם לינשוף מותר לתהות
ואת עיניו הגדולות לתלות
בחרדה
בחוסר ידיעה
|
וכשנצלול יחדיו
אל בין דפי הספר
וכל אורות העיר
מאחורינו יעלמו
|
היית לי,
כפצע בליבי
אשר אינו מעלה ארוכה.
|
והלכת...
לא אמרת שלום,
לא נזקקתי לשלומות,
היה לילה
והים איים לטרוף את כולנו.
|
אין פה סתיו
רק קיץ וחורף.
אין מתינות ויופי של אביב
ליבלוב של ידידות
שלוה של הפריחה.
|
כמעיין
הפורץ מבטן האדמה
פרצת לחיי
|
ונרצח המלח
והלילה לא זעק
וחבורות שיכורים
שוררו את יינם
|
|
|
ענן וחנן,
ענן גשם,
ראש בעננים,
ענן שחור,
שבר ענן,
ענן אבק.
ענן,
מציע שמות אחרים
לתוכנית כך שלא
יצטרך לככב עם
קשת הכלבה. |
|
