|
"עצים הם שירים שהאדמה רושמת על פני השמיים. אנו
כורתים את העצים על מנת להפיק מהם נייר, ועל הנייר
אנו רושמים את הריקנות שלנו"
(ג'ובראן חליל ג'ובראן, וסליחה אם עיוותתי את
המקור)
מעדיף שתקראו את השירים. שאר היצירות כאן לצורך
הנוסטלגיה.
"גבעות חיי" זכו להמלצת המערכת, אבל לא יזכו להמלצה
שלי.
קריאה נעימה, אשמח לתגובות.
וכמו במוזיאון הבטתי בבובת החרסינה שעמדה מולי, בעצם לידי.
בעצם בין זרועותי.
|
ספרי לי סיפור
שכתוב בעינייך-
על רגש וצורך, מטר ואדם
|
גבעות חיי דמו
למרכז קניות ענק.
פריחה נהייתה שם מחלה
"טבע" למניה בבנק.
|
כשמחוגי ההיסטוריה משלימים סיבוב נוסף
אדע שבביוגרפיה שלי נחרט לו עוד דף
ומזווית צרה, אנסה לדוג את הרגע הצף
להותיר את רישומיי בעט, לתפוס מקום על המדף.
|
החורף מתקרב, ואין לי פנאי לאכזבות
די לי בשמות-חיבה מזויפים ובמיטות זרות
אבקש רק מבט נוקב ואור דולק בחלונות
בדירה צנועה שרוח מנשבת בה ממפגש הרחובות
|
כבר היינו בסרט הזה ושרנו את הפזמון
ותמיד את באה לי - בזמן הלא נכון
תמיד כשידיי תפוסות, או שמוחי קודח
ועל אף שרגשותיי מוצפים, את התסריט אנ'לא שוכח
|
את חבל-ארץ לא נודע שעליי עוד לגלות,
שבילייך זרים לי ומאלצים אותי להתוודות -
שלא ברורה לי המפה שעל-פיה אני נוסע,
והערפל שאופף אותך - רחוק מלסייע
|
תחת מעטה אבק במגירות ליבי חורקות
בהיכלי פאר ובזבל חדרי-המדרגות
|
בוא איתי לתור
את הרי ירושלים
|
האם אשוב למצוץ את פרחייך המתוקים?
שאלתי את גזעו הערום למחצה;
|
פנייך התגלו אלי
באמצע צחצוח השיניים
דמות פושטת את בגדיי,
ופתאום אנחנו שניים.
|
או לחילופין לצאת אל-עבר המדבר המצולק
עתיר מכתשים ומצוקים ושורץ נחשי חנק
להניח את ראשי בצל ענפי האשל
ולדעת שעברתי בשלום את ימי השפל
|
תרצי לקבל ממני חיבה, או להציג מניפסט פוליטי?
השקפת- עולם משותפת לא נראית דבר כה קריטי
כל עוד יש משיכה- זה אני ואת מול כל השאר
ונניח בצד את דעותייך בנושא מגדר
|
אני פוסע לבדי במדרונות היבשים של המדבר
ללא אורחה או מלווים בנוף חשוף ולא מוכר
היעד - כבר סומן; אך הכיוון - נסתר
כי לגורל לא שירטטו מפה, ולא נסללה דרך מעבר
|
ואז
בהפתח הארובות
כמו דליים מן השמיים
|
ושם בחופשה משפחתית על האי היווני
לעת ערב אקנא בציפורים בחלוני,
אשיל את כל החסרונות של גופי הגמלוני
ואצמיח משכמותיי צמד כנפיים דמיוני
|
נישא על כנפי ענקים, ושירתי כמו בוב דילן פורחת
'תני לי רק עוד כוס קפה אחת לפני שאצא אל הוואדי שמתחת
ואדע - אני לא מחוייב לדבר מלבד הכוכבים שמעליי
(מממ... כן. ולפולי הקפה הנמסים שבספליי)
|
ואני בצומת מתחבט
בוחר - ומתחרט
|
בחידודי לשון, כך דחינו הקץ
|
|
|
סגור לרגל
הפתיחה
-משפט מטופש,
לא?
נשבע לכם שזה
היה רשום באתר
ישראלי. |
|
