|
לא צעירה, כבר לא יפה כשהייתה אך עדיין מאוד לא
רגועה.
מחפשת כתמיד ללא הפוגה ורק לעיתים מוצאת מענה ראוי
או תשובה.
היית מעודך בשמים מאוד גבוהים?
התרצי לראות בהם מה לך בעולמך?
|
אין בי יותר ילדים
קטנים - חמודים, הרבה ילדים
|
"אל תשכחיני!"
ענקית ויפה כמו חלום שחלמת
על
חיבוק אין סופי
|
כבדה עלי הנשימה
עם שחר
בצהרי יום קיץ תל-אביבי
|
לך, המגינה על מותי.
שעוטפת בכמיהת אהבה
ביתך וביתי. על
שיקול דעתך, בהירות מחשבתך
על צחוקך
שאורי
|
הוא
קטן עליך בכמה מספרים הוא
תמיד היה.
ידעת ושתקת.
|
בדיוק ולמעלה, זה המסלול
המיועד לך
בעמקי
בשרי
|
החדר הזה, אינו קטן ואינו גדול במיוחד. צורתו מרובעת וסתמית
למדי. שלוש פינות ישיבה פזורות לאורך צלעותיו ופתחים מרובים
בקירותיו. אני רואה צינורות עבים מחוברים לקירות בכל מקום בו
אני מביטה.
|
מציצה בשעון בחוסר סבלנות. אני יכולה לחוש כיצד הדופק מפמפם
בצדי פניי בקצב מדאיג. נשימתי מואצת והישיבה על כורסת הברזל
הופכת לבלתי נסבלת. גופי זע בעצבנות. אני פוחדת שהמתנשק ישים
לב שמשהו לא בסדר.
|
שחררי ושעטי!
פרסי כנפיים, פרסי בשר אדום ומזגי
הדם, חם כיין הנשפך על אדמת מדבר בוהקת.
|
|
|
מותק, את
בטלויזיה.
חייכי!
אד המתאבד |
|
