|
היא נולדה בסוף 1989 לזוג הורים ולאח בן 5
אבל בעיקר, לעצמה.
מאז בערך, או לפחות קצת אחרי שהיא יודעת לכתוב
היא כותבת לעצמה, היא מציירת בנוסף מאז ומתמיד.
היא מאד קיצונית, בכל דבר, נוגדת את עצמה.
מכוונת אל האושר כשהיא יושבת בשלוליות של בוץ.
אופטימית, צינית ואוסי בעיקר.
אני יכול לפעמים לבהות בבבואה שלי במראה, או במקרה הזה בחלון
פלסטיק
ולראות פרצוף שונה לגמרי, כאילו אני רואה את עצמי אם הייתי
עושה דברים אחרת.
|
"If you hold me close
And never leave
I'll come"
Say and retch my hand to her.
|
ועכשיו אנחנו פשוט
מזדיינים
אך הוא אכן
אהובי.
מכורים אחד לשני
והוא
בני
בשר מבשרי
דם מדמי
|
אך אמרתי, כי נראה שאפילו הגלים בורחים ממני
ומשאירים לכלוך לבן מאחוריהם
שמעדיף להתחבא באדמה.
|
זרדים נרתמים לשערך
למסע מאובק וזרוע אימה.
|
מחלחלות
בין סדקי החום
בשקיעה
של מחילות גופך.
|
ובעת זקנה אחזור אליך
מלאת סיפורים של ארץ אחרת
ונשב על ספסל בחוף ים
כשתשישות היא רק פיזית ושמחה מזמרת.
|
וכקצב פעימות ליבך,
מבטך נסוג.
|
טפטופי שעווה ככורי עכביש
מחברים כוכבים לשמים
|
הלילה בולע זריחות
לערפל ששוחרר בלהט מרצועותו
משתעל יובש לעלים.
|
I fall asleep
I fall apart
I fall to dust
I f a l l i n t o m y s e l f .
|
העולם עומד וימשיך לעמוד במקומו,
זוהי אני שטובעת ברוח
|
רסיסים של אמא
נובטים, רכים
ואז מגדלים צוואר ארוך
|
אנה הקיאה את כל ארוחת היום
וגם קצת מאתמול בערב:
המון מים, 2 עוגיות
וחצי פרוסה של לחם בריא 0%.
|
עוד נסיכה בביצה תובענית.
ועדיף לצאת מלוכלך
מלא לצאת בכלל.
|
יהיה נהדר כשהדמעות לא יזלו
שלא יהיו הצפות, כנאמר.
או קרחונים שדוקרים קירות וריאות.
|
תחילה לא היה לה נוח,
היא זזה בתנועות חדות
כאילו מפלצות כירסמו לה את כל הגוף.
|
בידיעה שיהפוך ל
דרבנים שלופים.
זה כמו אבני בזלת
לפני הכול.
|
ועזבת
אני עזבתי
ונשארנו שנינו שם
|
לאחר לגימה מכוס זכוכית לחגים
אני נמסה מבפנים
כמו מים על המכשפה מהסיפור.
|
ואשטוף עלה עלה,
בזרם מים חלש,
רקפת שלי עדינה,
את מלאת טוהר בצבעים בהירים.
|
אני מוכנה לשתות רעל
רק כדי שבפעם הבאה
|
אני מנסה לשכוח הכל, ויש לך חיוך נחמד
אתה יודע?
ואני צוחקת איתך, ולרגע זה מרגיש כמו משפחה של באמת.
ולמה לא אמרת לי כלום שעזבת?
|
אנשים קטנים בונים בניניי ענק
וחזקים פחות, מגדל ספרים
מתפללים כל לילה
|
שלום, אני מלודיה מסובכת.
שחק בי לפני שאני דועכת
|
אני רוצה לנשוך שוב
שפתים מדממות,
לתת לגשם ומחסור הלחות
לסחוף אותי במורד הרחוב.
|
סיגרי את האור לחשתי,
זה כואב לראות אותם נופלים בסערה,
יבשים וחלולים,
נופלים לקרקע הבלתי נגמרת
|
רכשתי לך סוס פוני
ואנו רוכבות בתוך הכאוס הנורא
|
אזרוק לך ורדים, נבולים.
שאחרי כמה זמן, יתפוררו.
אזמזם את שירייך
|
ולכן, כל אחד נכנס מהר, יוצא מהר,
פוצע עורקים מתחת רבדים של
הילה
מתקיימת בין כוכבים נופלים
|
הרוח נתקלת בי כמו רעם ומנתקת את הדמעות מהעיניים,
כי כנראה שאף אחד לא יודעת לעשות את זה יותר, וגם אני לא.
|
הם נכלאים שם בפנים, הם לא מסוגלים לשכוח.
והם חושבים, הם חושבים שגם הם אנשים ומנסים לחיות כמו השאר
והכל מתפורר להם בין הידיים, ה"אנושיות" חומקת הכאב ממשיך
ונכנס
|
10 מטר זו מידה קבועה
שמשתנה ביחס לקנה מידה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
איך אני אסביר
את זה?
זה קשה
גרפומן
הסלוגנים
מתקשה להסביר |
|
