|
כותבת שירה מגיל צעיר, אוהבת אומנויות פלסטיות
שני ילדים בוגרים ומתוקים, גרושה.
בוגרת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ביעוץ חינוכי
ובספרות .
כותבת בעיקר על דברים הקרובים לליבי ומקווה ששיריי
ידברו גם אל ליבכם.
אבובי זמן נוסעים
מגופי הרחק למקומות
נידחים ושקט אופף אותי.
|
מסלול חיי חרוט
כאבובי נהר גולשים
ברוך ושופעים חוסן.
|
גמע נא תשוקותיי
באביב ימיי
ירוו עדרים במעיין
שוקק חיים
|
והאביב בעקבותיי
כמאהב עקשן.
מקלעות מילים בי
רוצות לבקוע.
|
גשר בין זמנים
פורץ גבולות שפה
ואהבה באוויר אומרת
זיכרונות.
|
יום בא מטיל בחיקי
אבקנים לצמיחה מחודשת
והתעוררות.
|
אֲנִי עוּלַת יָמִים לַמְרוֹת שְׁנוֹתַיי
אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בַּהֲבָרוֹת חַד פַּעֲמִיּוֹת שֶׁל חַיָּה
גּוֹעָה אוֹ אָדָם קַדְמוֹן.
וְש-ִמְחָה בַּלֵּב אוֹמֶרֶת תּוֹדָה עַל הַפְּעִימוֹת
וְהַהִתְרַגְּשׁוּיוֹת בְּלֶאֱהֹוב אוֹתְךָ.
|
כרחם אינסופי
יולדת אותי אל המילים
ולניחוח החיים
|
אהבה היא לפעמים
לגימה מטל בוקר
ושאיפות של אושר.
|
גשמו עיני מלבלוב הלב
פועם ללא הפסקה ומתרגש,
מכסה עצמו בצעיפי אהבה,
ושמח כבראשונה.
|
יָמִים נוֹהֲרִים כְּמַבּוּעַ רַב גּוֹנִי
נִצְבַּע בִּצְבָעִים בְּהִירִים
שֶׁל תִּקְוָה
וְאַהֲבָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
|
וְהָיִיתָ בִּי בַּנִּימִים הַקְּטַנִּים
אוֹהֵב וְרוֹוֵה מִמֶּנִּי עַד מְאוֹד.
וַאֲנִי נַחַת בַּבַּיִת
|
וְהִנֵּה הִגִּיעוּ יָמִים אַוְרִירִיִּים כְּנוֹצוֹת
מוֹעֲכִים הֱיוֹתָם בְּכָרִית פּוּךְ.
אֲנִי כְּנָפַיִם בַּשָּׁמַיִם רוֹקֶדֶת
עַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת אוֹמֶרֶת ש-ִמְחָה
|
בְּיָמִים שֶׁל הֶרְגֵּל מְשׁוֹטֶטֶת בְּנַפְשִׁי
לִרְעוֹת בָּאָחוּ שֶׁל הַחַיִּים.
טוֹבִים וְרָעִים הָיוּ שְׁנוֹת חַיַּי
וְהַפְתָּעוֹת בָּהֶן לְמַכְבִּיר.
|
וּנְהָרוֹת מִלִּים מְכַסּוֹת
אַהֲבַת גּוּף בְּגוּף
זֶרַע נוֹבֵט בְּקִרְבִּי
יִגְדַּל לִהְיוֹת פְּרִי.
|
סתיו במעוני לבוש מלמלה
דוהר על כנפי הזיכרון.
אהבה הייתה שם.
|
וְיָמִים חוֹגְגִים הֱיוֹתָם בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ
מִתְמוֹדְדִים בְּאֹשֶׁר כִּי רַב הוּא.
חֵמֶת חֲלִילִים בָּרֶקַע מְנַגֶּנֶת רִקּוּד נִשְׁכָּח שֶׁל
אַהֲבָה.
וְרוּחַ בִּי אוֹהֶבֶת נִשְׁכָּחוֹת חֲלוֹמוֹת וּנְסִיכִים.
אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בְּש-ָפוֹת אֲחֵרוֹ
|
הים שלי אינו נסוג
גם במצבים של חולשה.
הוא הודף ימים קשים
|
נוֹסַעַת לאינשׁם שָׁם חֲוָויוֹת
מְדַבְּרוֹת עִבְרִית וְרוּחַ יָם
טוֹפַחַת עַל כֶּרֶס מִזְדַּקֶּנֶת.
|
אהבתיך כעונות השנה
מתגוונות בצבעיהן, בחומן
וברוחב שקיעותיהן.
|
אולי היום אקטוף
את פרחי השכחה שלך
בעמק התשוקות הנאלמות
|
ובלילה של סתיו
עת רוח לוטפת פניי
עומסות כתפיי חוויות
|
חַיִּים מְלֵאֵי עִנְיָן הֵם עֲרֻבָּה
לְשֶׁקֶט וְשַׁלְוָה.
אֲנִי נַחַת בַּמֶּרְחָב אוֹמֶרֶת תְּפִלּוֹת
|
ברגעים זהובים של החיים
אומרת תודה על פעמים
שהלכתי מבלי שוב.
|
שדות אהבתי נרחבים
גולשים ברוך אל עבר אופק
כתמתם קורץ בחיוך לבוקר
נהדר.
|
אָהֲבָה בִּי רוֹצָה לִרְעוֹת בְּש-ָדֶה יָרֹק לִלְחֹךְ
תִּלְתַּן
כְּמוֹ כִּבְש-ָה וְלִנְשֹׁום אֲוִיר פְּסָגוֹת.
נָחַת בִּי רוֹצֶה יָדֶיךָ בְּגוּפִי מִתְעַנְּגוֹת עַל
שָׁעוֹת אֲבוּדוֹת
שֶׁל בְּלִימָה. וְיָמִים רָצִים אֶל אֹופֶק פְּרָטִי
מִתְלַכְּדִים
|
אֲנִי אוֹקְיָאנוֹס שֶׁל אַהֲבָה מְלֵאָה בְּדוֹלְפִינִים
חֲמוּדִים קוֹפְצִים כְּמוֹ בּוּעוֹת מַיִם לָאֲווִיר
וְרַבָּהּ הַשּ-ִמְחָה בְּגוּפִי מְקֻשָּׁת וְגָמִישׁ
כְּאַתְלֵטִית.
יָמִים בִּי מַחֲסִירִים פְּעִימוֹת.
וְלִבִּי פּוֹעֵם בִּמְתִינוּת.
לִפְעָמִי
|
ואני מתענגת על האורות
צועדת nול שבעת הרקיעים
ויומי כאור הבא מן הגנוזים
מלא חסד ותפילה
|
אורות מופזים בשלל צבעים
מתערבבים בדמי ומציירים
ציור יחודי
בין ואן גוך לפיקאסו.
|
אהבות סרוגות בי
נושמות לרווחה
צועדות בנתיבי חופש
לשנים ארוכות של שלווה.
|
יָמִים שֶׁל חִבָּה
נִפְרָש-ִים כִּמְנִיפָה
לוֹפְתִים אוֹתִי בְּחָזְקָה.
נִפְלָאוֹת דַּרְכֵי הַגַּעֲגוּעַ,
|
יָמִים כְּלֵילוֹת אַתָּה בְּגוּפִי
נוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ בִּרְגָעִים שֶׁל אַהֲבָה.
וְנַחַת מִסָּבִיב אוֹמֶרֶת
יָבוֹאוּ יָמִים שֶׁל הַגְשָׁמָה עַצְמִית
|
בוקר טלול מאיר
יומי, זורח לאמיתות
שמעבר לחלום.
|
יָמִים בָּאִים בְּשֶׁפַע סַסְגּוֹנִי
שֶׁל אַהֲבָה חוֹתְרִים לְאִזּוּנִים
אֶפְשָׁרִיִּים בֵּין ש-ִיחוֹת מְעַנְיְינוֹת וְאַהֲבָה.
יָדַייִם נָתַתִּי עֲבוּר אֲחִיזַת חַיִּים בָּאָה
בִּרְצִיפוּת זְמַנִּים
|
נְדוּדִים נָתַתִּי חֹפֶן אַפַּיִם
לִזְמַנִּים נִדָּחִים בָּעֲרָבוֹת
שׁוֹמְמוֹת.
|
חסרים הניחוחות
הגבריים, הנחירות
וריח הזיעה שלך.
|
אילתי עיניך היפות
לובשות גופי בתשוקה
מהולה בחינניות
|
מְחוֹזוֹת יַלְדוּת הֵם סוֹדוֹת מִן הֶעָבָר בְּאִיטַלְקִית.
הַשּ-ָפָה הַזָּרָה
הִלְּכָה אֵימִים כָּל פַּעַם שֶׁעָש-ִינוּ מַשֶּׁהוּ רַע.
וְלִפְעָמִים יָד זוֹכֶרֶת עֹנֶשׁ.
|
הֲוָיָה ש-ְמֵחָה, אוֹמֶרֶת אֶת תְּפִלַּת
הַזּוּגִיּוּת, שֶׁתָּבוֹא וְתִפְתַּח שְׁעָרִים.
עֲנָנִים צוֹחֲקִים בִּי לוֹפְתִים אוֹתִי
לְחֹרֶף מְשֻׁגָּע. גָּשׁוּם וְשָׁחוּן בּוֹ זְמַנִּית. עִם
הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת לְאֵזוֹרִים
|
וְאַהֲבָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
עַל יָמִים שֶׁנּוֹלַדְתִּי כֻּלָּם
טֹהַר
|
אֵיכוּיוֹת זָהָב בִּי מוֹצְאוֹת
כִּוּוּנִים מִילּוּלִיִּים שֶׁל הַבָּעָה.
וְאַהֲבָה בָּאָה בִּי בִּרְגָעִים וּבְשָׁעוֹת
|
שֶׁאֱלוֹהִים בִּי בּוֹעֵט וְנוֹשֵׁם אוֹתִי
בַּחֲתִיכוֹת תְּכֻלָּה.
שָׁרָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת אֶת הֱיוֹתִי פּוֹעֶמֶת חַיִּים
יָפִים.
|
אֱלוֹהִים שֶׁלִּי מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי אַבְנֵי ש-ָפָה
וּמִדְרֶכֶת
וַאֲנִי נוֹגַעַת בּוֹ בְּשִׁירָתִי
וְשִׁירָתִי נוֹסֶקֶת לַשָּׁמַיִם מְלֵאֵי טֹהַר.
וַאֲנִי שְׁקִיעוֹת יַמִּים בָּאוֹת בַּלָּאט
|
רכות מציפה אותי
ברגעים של התבוננות
ואלפי שמשות בי צועקים
אהבה.
|
מפסלת נשמתי
בין נופים ואנשים
רגישה ומרדנית
|
אם הדרך טובה אלי
ברוח, בשמש ובאבק
העובר ממנה עלי.
|
אתה מולי
כולך מאיר
מרצד בעינוגי מילים.
|
קיץ שבגר מעלה
קמטי חיים בפניי.
|
ירוקות הן הדרכים בהן צעדתי
כשתכלת שמיים מעל ושמש
מאירה נימיי הנסתרים מאדםץ
|
בְּדִידוּת בְּלִי בַּיִת
נוֹעֶלֶת שְׁעָרִים
בִּפְנֵי צַעַר נוֹסַף.
|
וְשָׁמַיִם בּוֹעֲרִים בִּי
בִּתְכֵלֶת סַסְגּוֹנִית שֶׁל חַיִּים.
תַּכְלִית קִיּוּם אוֹמֶרֶת הַלֵּל
לְיָמִים שֶׁכֻּלָּם אֹשֶׁר.
|
וַאֲנִי אַרְנָק כָּל טוּב בּוֹ
רְגָשׁוֹת. אַהֲבָה וּפִנָּה חַמָּה
בַּלֵּב.
|
אבוא לארץ זרועה כל טוב
אברך עציה ואבניה לחיי נצח.
אנשיה טובים ורעים הם
והאדמה מפרה יבולם.
|
אשכולות חיבה שלוחות
שתחפון בחיקך
זריחות שבי מאירות געגוע.
|
בְּכָל הַיָּמִים אוֹסֶפֶת
גַּעֲגוּעַ בְּלִבִּי,
לְמִשְׁמֹרֶת אַהֲבָה.
חוּטִים בִּי נִטְוִים
|
את תכלת הימים אימצתי
למזכרת, כולה מרבדים
של שמחה.
|
נפלאות דרכי החשיבה,
הבונה מגדלים ושערים
לנפש סוערת, מתדפקת
על לבבות.
|
בּוֹא סַפֵּר לִי
אֵיךְ תֹּאהַב אוֹתִי
בְּלַיְלָה מְחַיֵּיךְ
וּבְבֹקֶר צוֹחֵק.
|
בוקר מבליח תשוקות
נערמות בצרור חלומות מהבילים
אורז חפציו במזוודת סודות
כמוסים.
|
ידעתי ימים אחרים של
אהבות טרופות
בין גלים
משברים מתנפצים
אל החוף
|
ביכורי עתים הם לפעמים
געגועים לבית,
לילדות אובדת במבוך
הזמנים.
|
ימים לבושים עדנה
עונדים שלווה ניבטת
במעוף התור
והיונה העומדת בפתח
|
בשפות משונות
נמשכתי אליך
אולי תשמע המייתי?
|
משתיים או שלוש אהבותיי
חמקה הדרך ואבדה
בין אקליפטוסים לוהטים חמה.
|
ריח השום והכמון
נכתשים במכתש נחושת
עם עלי כבד.
|
תמיד בשעת בין ערביים
נזכרת בחמידות באהבות
קטנות של גילי,
|
במרפסות ניבט חורף
ביישני ושותק, מניד עפעף
בוהק באלפי זריחות חדשות
כמו קשת בענן.
|
וּתְכֵלֶת יָמִים בִּי מְש-ַגְש-ֶגֶת
אֲנִי מַיִם זוֹרְמִים בַּנְּקִיקִים
וּבַסְּלָעִים בְּטֶבַע בְּרֵאשִׁיתִי.
קוֹרֵאת תַּגָּר עַל חֲוָיוֹת עָבָר וְעַל
|
לוֹהֶבֶת כְּקֶשֶׁת בֶּעָנָן מִמְטְרֵי רֶגֶשׁ
בָּאִים בַּחֲטָף בָּאִים בִּתְפִלָּה.
סְאוֹן יָמִים שׁוֹחֵק תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בִּי
תִּתְמַלֶּאנָה בְּיָמִים שֶׁל לִילָךְ חַיִּים.
|
והיו נימי נפשי
קשורים בך לולאות
עבותות
|
תהפוכות נפש נפרשות
תחת מילה טובה ומגע מלטף
שובר שגרה.
|
לדעת אותך בגשם
בזריחה
למולל אותך
בקשת החיים
|
והברושים של חיי
לא קרסו בצוק העתים,
זקופים ומיתמרים אל על
|
זרעים שזרעתי
נבטו בי ולבלבו
סמוקים ברוח
דואים על גבי עננים.
|
שמיים באו בי ונבראתי בחדש
כלידה שנייה באמצע החיים.
|
נגלים וחשופים ימיי
בין חגווי סלע
שורדים כברית
בין הבתרים.
|
ברכני אלוהיי בכבות יום ובזרוח
יום חדש, על אדוות המפליגות
עם שחר אלי ים לקטוף להן
מעללים ושובבויות
|
וראיתי עצמי
תגרנית מילים
נלחמת בעוז נפש
|
ואהבה באה בלבי, ביום בהיר
בלי התראה, מכה בי ברכות
בשיפולי בטני, גוערת בי
לבל ארמוס בגחמות לבי.
|
בְּש-ָמִים אוֹמְרִים שִׁירָה
נַעֲנֵית בְּגִלּוּפִין שֶׁל מִלּוֹת אַהֲבָה
חִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ אוֹמֵר אַהֲבָה
חֲטוּפָה וּמִזְדַּמֶּנֶת בְּבֵית קָפֶה.
|
הליצנים תמיד עצובים.
חייכו פנים מאופרות
קבלו הדרנים.
|
גֵ'דוֹ מַחֲנֵה רִיכּוּז בְּלוּב
הָיָה בּוֹ רָעָב וְסֵבֶל נוֹרָאִי.
הוֹרִים שֶׁל שְׁתִיקוֹת לִסְבֹּל.
חָכְמַת הִשּ-ָרְדוּת הָיְיתָה בּוֹ
|
וְהָיִיתִי ג'אדו שֶׁלִּי מְקוֹם רָעָב מַצְמִית וְסֵבֶל
נוֹרָאִי...
כְּנָהָר גּוֹאֶה מֵימָיו גָּאוּ בָּךְ אֲנָשִׁים לִסְבֹּל.
וְהַרְבֵּה שְׁתִיקוֹת הָיוּ בָּךְ.
וְהַרְבֵּה יְלָדִים רְעֵבִים
וְהַרְבֵּה מְבֻגָּרִים הוֹרִים לִסְבֹּל.
|
וְעֵינֶיךָ נְטוּעוֹת בִּי כְּעֵץ מִסְּעִיף יָמָיו
בָּאָרֶץ לָרֶשֶׁת אוֹתָהּ.
גּוּפִיּוֹת מַצָבְּרוּחַ נִלְבָּשׁוֹת וּמוּרָדוֹת
|
ערוגות ערוגות שמתי בתוכי
ילדים להתרבות
והגחליליות האירו מחשכים
|
והעצים בי צומחים והעלים
בי משתנים בגווניהם,
עד שבאה אהבה ומצמיחה
להם כנפיים.
|
וַאֲנִי יַלְדוּת קְטַנָּה ש-ְמֵחָה
וּמְאֻשֶּׁרֶת עִם צֵל עוֹבֵר
בְּמִסְנְנוֹת יָדַי.
אַהֲבָה הִיא גַּעֲגוּעַ לְמֶרְחַקִּים
|
בליל מילים בתוכי
רוצה לפרוץ כוולקן
בגעש נהרי, זורם שוטף
מורדות, מטפס לגבעות
בני לילה וחובק חופי געגועים.
|
גשם בחוץ ואני שמחה בו
כבילדותי הרחוקה.
נתזים של חיבה קורנים
בין הטיפות
|
זה טבעה של אהבה
שהיא מכה בך בבטן הרכה
ומשאירה אותך חסרת מילים.
|
זה טבעה של אהבה
שהיא מכה בך בבטן הרכה
ומשאירה אותך חסרת מילים
|
רקוד עמי
את ריקוד החיים
חולל אותי במעגלים
עד לשיכרון חושים.
|
ואני נוסקת אל אל
מגביהה עוף
למקום בו הדממות
נשמעות כמנגינות
|
הַחֲשֵׁכָה וְהָאוֹר חַיִּים
בְּחַבְרוּתָא עַלִּיזָה.
אוֹר בּוֹקֵעַ בִּי
מֵפִיץ מַפָּצִים שֶׁל שַׁלְוָה.
|
והציפורים בני חופש דואים בחדווה,
נוגעת בעצמותי.
|
שירים נכתבים מלב
מבקשים בית חם
להצטופף בו בחברותא.
|
נפתלות דרכי האושר והצער,
הרעב והצמא לאהבה.
כצמח מרבה שורשים
לצמתים רבים של חיבה.
|
בוקר טלול במערומיו
לקראת זריחה,
מאפשר לצמוח לאטי
במעלה החיים.
|
הַבֵּט בִּי בִּפְרָאוּת אוֹחֶזֶת
יָמִים שֶׁל בְּלִימָה
וְרוּחַ בָּאָה בִּי מְנַצַּחַת
הַבֵּט בִּי כֵּיצַד אֲנִי מְמוֹלֶלֶת חַיַּי
|
הַבֵּט בִּי אֵיךְ אֲנִי מְחֻבֶּרֶת
עַם חַיִּים
מְפֻיֶּסֶת עִמְּךָ וּבִגְלָלְךָ
וְכַעַס שָׁנִים נִטְמַן בְּבֶטֶן יְשָׁנָה
|
הַבְטָחוֹת חַיִּים לִפְעָמִים כּוֹחוֹת
מְתַעְתְּעִים חֲשִׁיבָה
סְפוּנָה בְּבֵיתִי.
טוֹעֶמֶת זְרִיחוֹת נֶפֶשׁ מִתְגַּלָּה כַּחֲזָקָה
|
גַּעְגּוּעִים לְש-ָפָה קַדְמוֹנִית
,הֲבָרוֹת בְּרֵאשִׁית שֶׁל אַהֲבָה.
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ כּוֹחוֹת
תִּקְוָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
|
אישה מתערטלת במילים
בין שירים.
|
את זכרונות הפוך השרתי
כקליפות תפוז.
|
הדרך זוכרת אהבות.
במשעולים רבים
היו צעדים של אנשים
מתקופות שונות
|
ויונת מילים
תנפנף בכנפיה
לומר דברה
שיח שלום בפיה
וכולה מחרוזות מחרוזות
|
לילות משי מענגים
הוויתי פורמים חלומותיי
ואני ממריאה עם הרוח
ללא כוח כבידה
|
בְּעֵירַת הָרוּחַ מַעֲנִיקָה
כּוֹחוֹת לְיָּמִים שֶׁיָּבוֹאוּ.
וְש-ִמְחַת חַיִּים מַעֲנִיקָה
חַיּוֹת לְהָוָויוֹת עֲצוּבוֹת.
|
זֶה הַזְּמַן נִבָּט בִּי
אוֹחֵז סַנְסִנָּיו הַמְּפֹאָרִים
וְשָׁמַיִם מְדַבְּרִים בִּי
תִּקְוָה.
|
אֲנִי יָמִים אֲחֵרִים נוֹעֲלִים נַעֲלַיִם
בִּרְחוֹבוֹת הוֹמֵי אָדָם.
וְנַחַת מְשׁוֹרֶרֶת הֲוָיוֹת צְרוּפוֹת.
יָמִים שֶׁל שִׁכְחָה בָּאִים בִּי
|
אומרת געגוע
לתכלת ימים
של אהבה בצהרי יום.
|
מַבּוּעֵי מַיִם שׁוֹקְקִים חַיּוּת
וּצְבָעִים בָּהֶם מִתְגַּווְּנִים שְׁקִיעוֹת.
בְּמַצַּב רוּחַ חָרְפִּי נִפְתָּחִים בִּי חַלּוֹנוֹת צָחִים
|
ברוכות הידיים הנושאות
אם כל חי ברעד
החיים ובעומסם.
|
אלומות אהבה
שוקקות כמבוע.
|
זה הסתיו ניבט בנפשי
ממולל עיצבי דעת
עכורים
|
היית ים געגוע
מפכה בין חופים אלמוניים
לוטף שוניות ואלמוגים
|
שבים נעוריי ונגלים לפניי
מלאי חוויות ומימוש.
|
הַיָּם נוֹהֶה בִּי כִּפְלַיִם
בְּשֵׁפֶל וְגֵאוּת
וְעֶרְגוֹת יְשָׁנוֹת מְצִיפוֹת
יָמִים שֶׁל זֹךְ וְשַׁלְוָה.
|
עדויה הכרה
נפרשת אל מרבדי נפש
מבקשת לפרוץ בלימות
|
הַלֵּב פּוֹעֵם כְּבָרִאשׁוֹנָה
מִלִּים רַבּוֹת
פּוֹעֲמוֹת בְּשָׁאוֹן.
יָמִים שֶׁל שְׁתִיקָה
|
אהבה בכחול היא לפעמים
געגוע למרחב,
לאמירה של חיבה.
|
לוגמת מצוף נשמתך
וגופך מזמר מזמורים
|
במרץ בוראת מילים
מתוך ריק
מילים נבונות אחוזות
בקנוקנת
|
הַקַּיִץ מַפְשִׁיר עֶרְגוֹנוֹת
מַלְבִּישׁ הֲווָיוֹת לִמְצִיאוּת אַחֶרֶת.
מַלְבּוּשׁ חַיִּים עָלַי
קוֹרֵא תִּגָּר עַל זְמַנִּים קָשִׁים.
|
עירומה התרוצצתי
ברחובות וכותונת חמלה
לא מצאתי.
|
בוקר קר מתעורר,
חובש כובעו
מטייל בנהרות משפטים.
|
זרעים שלחתי
לעבר שקיעת ימים
לראות צאצאים.
|
ארגמן ימיי הסמיק
לילך ותפוח נישאים ברוח.
|
יש בי פסנתר שמתנגן לאט
שפע של מנגינות מלבבות
עליזות.
פורט הפסנתר קלידיו בי
ואינו מותיר מקום לעצבות.
|
ציפורי ראשי נתתי
במתנה שתוקיר ותשבח
ונותרתי לבדי
ממטירה מטר
|
את הכאב שתלתי
במעמקי הים,
|
סתווים ארוכים וחורפים קרירים
העברתי בחיפוש אחר הציפור הכחולה שלי
ואותה מצאתי בבגרותי בי.
|
ענבלי תקוות ניקרו בדרכי,
פעמונים צלצלו ולא שמעתים.
עסוקה במרדף אחרי אשליות
אבודות.
|
בזמן כביסת היד
הבועות הומות צלצולים
והקדרה רותחת
|
נותרתי עירומה
מדעת ואהבה.
|
ימים של שלווה ניבטים
במעוף הציפור , דואים לאלפי
כיוונים של זריחות.
בלילה נקרעו השמיים לגזרים
|
בועות הרהור
הפרחתי לשמיים
נתלו ביום משמים
של סתיו על חלוני
|
ימים סמוקי לחיים
ממריאים אל על
צופה בחיים בעיניים
פקוחות מלאות אור ושמחה.
|
ימים מהלכים בי נתינה
מלוא היד ואהבת אין קץ.
|
וַאֲנִי הָרוֹעָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.מַיִם רַבִּים לֹא
יְכַבּוּנִי.גַּם לֹא אַהֲבַת גֶּבֶר.
נַעֲרָה הָיִיתִי וּבָגַרְתִּי לִחְיוֹת בִּצְנִיעוּת
וּבַהֲגִינוּת. וְיָמִים בִּי בָּאִים
כֻּלָּם תָּכְנִיּוֹת לֶעָתִיד וּצְחוֹק. וְנַחַת
בִּי מְשׁוֹרֶרֶת עַל אַהֲב
|
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶש-
אִישׁ עִם אִישָּׁה
לָעַד נוֹצַרְתָּ בִּי כְּתִקְווֹת שָׁווְא אוֹ אַשְׁלָיָה
|
יד הזמן לא קימטה נעוריה
והעצב לא הכמישה.
|
הַשּ-ְאוֹר שֶׁבָּעִסָּה
נִשְׁאַר לְמַזְכֶּרֶת
וְיָמִים בִּי לָש-ִים
זִיכְרוֹנוֹת.
|
בְּיָמִים שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִסְתַּבֶּכֶת
לִי בַּשּ-ֵעָר אֲנִי נוֹהֶגֶת לִגְלֹושׁ
לִמְחוֹזוֹת עֲלוּמֵי שֵׁם,
לִנְשֹׁום פְּסָגוֹת.
|
והיא שעמדה לי
בימים קרובים
רחוקים
של נפתולי נפש
|
יָמִים יָפִים מְחוֹלְלִים שְׁעָרִים
נִפְתָּחִים הֵיכָלוֹת
נִפְתָּחִים מַנְעוּלִים
וְש-ִמְחָה חוֹדֶרֶת נִימִים עֲצוּבִים
|
בשרעפים מתונים
אשמורת תיכונה
מסתעפת לתוך חלל
ומחייכת.
|
בארעיות הייתי אתך
אגרתי שעות במחיצתך.
רגעים הפכו שנים
של תשוקה, ידידות והתרגלות.
|
בלימות חיים באות
לסירוגין, בהפוגות
ואני תפילה.
|
והיום כורע לדת
במחול פסטורלי של אהבה.
|
סורגת מחשבות בדמי הליל
בוהקות כפנינים על צווארי.
|
יודעת מרקם הזיה,
געגוע וטירוף חושים
ישות שוקקת מילים
|
ואני נוסקת למקומות
אחרים וכולי אהבה.
|
נִצְרָפִים רְגָעִים
בְּכוּר הִתּוּךְ
וְזָהָב בִּי אוֹמֵר שִׁירָה.
|
תמונות לילה נגלות בי
מתערטלות מכל מבוכה,
נעות כסרט בין פרשות
דרכים וכבישים.
|
אֶתְמוֹלִים רְחוֹקִים הִכְאִיבוּ
וְשַׁחַר חָדָשׁ נוֹש-ֵא הַבְטָחוֹת
לְהַבְרָאָה.
|
במרתפים באה בשורת אביב
נפלאה ומיוחדת.
|
והייתי רוח סתיו
בין בדיו החשופים.
נשבתי ביניהם
והם עמדו אילמים.
|
הִגִּיעוּ חֵן וְזִיו יָמִים לְבֵיתִי
שְׁמוּט רוּחוֹת וְשֶׁמֶשׁ מְרַחֶפֶת
עַל פְּנֵי הַבַּיִת.
זֶה הַבַּיִת תְּפִלָּה בּוֹ תֵּאָמֵר
|
זִיו יָמִים אֵינוֹ כּוֹמֵשׁ בְּלַהַט
הַבְטָחוֹת אֲהָבוֹת חוֹלְפוֹת.
בְּמַסַּע יִיסּוּרִים אֲנִי לוֹפֶתֶת עָבָר
מְסֻבָּךְ וּסְגוֹל חַיִּים בִּי רוֹמֵז אַחֶרֶת. יָמִים
אוֹרְבִים
|
ריח זיעתך
היכה באפי
חושני להכאיב
|
את שאזכור
הן לא תזכור
זיכרונות מנושלים
מנשיות
|
יָמִים בִּי בָּאִים
נוֹטְעִים אֲחִיזָה לְיָמִים
שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם לָבָן.
|
תכלת ימים לבשתי
לענוד ימים ולילות
באהבה וחיבה.
|
בימים של אהבה
באה בשערים גדולים
של תקוות וחלומות.
טל הבוקר על פניי
|
בימים בהם לא
שרתה אהבה במעוני,
התרוצצתי חסרת מנוח
עתה הרוח לוחשת
|
זמירי געגועיי משוררים
בכל לילות נדודיי.
מפרשים אל האופק קרבים
לחבק אדוות נידחות.
|
מסמיקה אהבתי
בחוצות העיר
ניבטת בישנית ושותקת
|
העולם דוהר קדימה
ואני על גבו צועקת
"איזה עולם נפלא"
|
חוֹלֶמֶת זְרִיחוֹת חַיִּים
בָּאוֹת בִּתְנוּעָה אֵנֶרְגֵּטִית
שֶׁל קִיּוּם.
יַלְדוּת בִּתְכֵלֶת מַעֲלָה
|
קמורות ידיי לאהבה
באה באדוות קלות,
שופעת רוך וצחוקה
מתגלגל במעלה הזמןץ
|
באיזור הדמדומים
קטפתי שקיעות אדמדמות
צבעוניות כציורים
פסטורליים.
|
חֶבְיוֹנוֹת אַהֲבָה נָתַתִּי בְּחֵיקִי
עֲטוּר רִיגּוּשִׁים וַאֲהָבוֹת.
זְרָעִים טָמַנְתִּי לְיוֹם סַגְרִיר,
יִנְבְּטוּ וְיִכְמְשׁוּ בִּזְרוֹחַ יָמִים
|
חדוות חיים בראתי
לנצור שמחות לעד.
ימים נתתי למשמורת
בריאות להפקיד גופי.
|
חֶדְוַת יָמִים נִשּ-ֵאת עַל גַּבֵּי עָנָן
יוֹדַעַת הֱיוֹתָהּ עַל גַּג הָעוֹלָם.
אֲנִי תְּכֵלֶת מְרוֹמִים אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ
בְּהַרְבֵּה מְאוֹד אֳפָנִים שֶׁל צוּרָה וּפְעֻלָּה.
|
אלול חודש הרחמים
בא אליי בשבעה צעיפי תפילה
כולו כוח ואמונה.
שדות שלף נאנקו תחת
|
כל יום ממהרת
לחוות חוויה,
לשמוח בזריחה.
|
וַאֲנִי יָם פּוֹרֵש- גַּלָּיו אֶל אֹפֶק
מִזְדַּמֵּן בְּחַיִּים מְרַתְּקִים וּמְעַנְיְנִים.
חוֹלוֹת הַלֵּב הַנּוֹדְדִים הִגִּיעוּ אֵלֶיךָ
עֲיֵפָה מִמַּשּ-ָא דְּרָכִים נוֹפֶשֶׁת בְּגוּפְךָ. יָמִים
בָּאִים שֶׁל הַתְחָלוֹת חֲדָשׁוֹת.בּוֹנִים חַיַּי בְּאֹמֶ
|
וַאֲנִי יָם פּוֹרֵש- גַּלָּיו אֶל אֹופֶק
מִזְדַּמֵּן בְּחַיִּים מְרַתְּקִים וּמְעַנְיְינִים.
חוֹלוֹת הַלֵּב הַנּוֹדְדִים הִגִּיעוּ אֵלֶיךָ
עֲייֵפָה מִמַּשּ-ָא דְּרָכִים נוֹפֶשֶׁת בְּגוּפְךָ.
|
וְהָיְיתָה חוֹמָה אֲרֻכָּה וְיַצִּיבָה
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים.
חֹפֶן רְגָשׁוֹת שָׁמַרְתִּי לְךָ
וְנָפְלָה חוֹמָתִי יַחַד עִמָּם.
|
חומך מלטף שנתי
נושק לנדודי.
|
לוֹהֶבֶת גַּעֲגוּעַ נִבָּט בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדֶיךָ
לְהִתְאַהֵב בְּךָ כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ
וְאַהֲבָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה עַל יָמִים כְּלֵילוֹת
|
חוֹף לֹא מְכַזֵּב אֲהָבוֹת
בָּאוֹת כְּגַלִּים בְּסַעֲרוֹת נֶפֶשׁ.
כְּמוֹ הַגַּל נִשּ-ֵאת עַל אַהֲבָתְךָ הַפִּתְאוֹמִית
נַעֲנֵית בְּחִבָּה
לַאֲמִירוֹת אַהֲבָה וְרוּחַ בִּי תְּמֵהָה
|
וְהַיָּם סוֹעֵר בִּי, גַּלִּים
גַּלִּים אֵינָם רוֹצִים לָשׁוּב
לְחוֹף מִבְטָחִים.
|
יָמִים חוֹלְפִים בִּמְרוּצָה
כּוֹבְשִׁים חוֹפִים יְחֵפִים מִדַּעַת
יְחֵפִים מִש-ֶכֶל.
|
חֹפֶן רְגָשׁוֹת שָׁמַרְתִּי עֲבוּר
סְתָיו אָרֹךְ שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְמָר
וּדְמוּתְךָ שׁוֹזֶרֶת נִיגּוּנִים בּוֹ.
|
ענני תקווה נושרים
בלאט לתהום שכולה חום
במחצית נובמבר
חורף מבויש אינו
ממטיר טיפות
|
מחייכת עוללותיך
זוכרת רגעיך
ומריחה גופך
|
כוכב הצפון שלי זוהר
ומורה לי את הדרך ללכת בה
בפרקים של תשובה.
|
וְחַיִּים בִּי כּוֹפְלִים חִבָּה פַּעֲמַיִם
עַל יוֹם בּוֹ נִבְרֵאתִי בְּצֶלֶם וְיוֹם בּוֹ נוֹלַדְתִּי
מֵחָדָשׁ
בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ שֶׁלִּי. וַאֲנִי תְּחִנּוֹת
לֶאֱלֹוהַי
עַל בִּרְכַּת הַבַּיִת יָבוֹאוּ בּוֹ צֶאֱצָאִים וְאַהֲבָה
תִּש-ְרֶה בּוֹ
|
יָמִים כְּמַאֲכֶלֶת מְאַכְּלִים
זִיכְרוֹנוֹת צָפִים וְעוֹלִים
בִּמְנִיפָה רַב כִּיוּוּנִית.
|
את קמעות אהבתי
נתתי לרוח
השבעתיה באופל.
|
ואני מתבגרת בין המילים
יודעת הרמוניה ושלווה
|
חלמתי אותך אבא
בפרקים של געגוע.
|
עלילות עב כרס נחלמו בי
לאורך שנים. צבעוניות,
מהפנטות בקסמן ויודעות
למרק את הנפש ממכאוב
|
אוחזת ימים בני בלי בית
לתת להם אוהל, לתקוע
יתד בלב.
|
קֶשֶׁת עָנָן מְפַזֶּרֶת יָמִים
שֶׁל קֶדֶם כֻּלָּהּ פְּרָחִים.
יָמִים בָּרָאתִי בִּי
כֻּלָּם יוֹפִי.
|
וחמת חליליך מתנגנת ברקע
מפשירה שלגים ומניצה פרחי לב
|
זמן משוחרר עובר בגלים,
אוחז סנסיניי המתבגרים באומץ
ולא מוותר.
|
בימים של שגרה מתהלכת
ברחובות כמהה לאהבה
שתאחז שורשי שיערי
ותאפוף אותי כנייר מלופף
בהידוק רב.
|
עוד בוקעות חצוצרות מראשי ההרים
ותלמים בחורף ירוו.
נחת באה לביתי לשקוע
חורזת לה שתיקות כשיר.
|
טוֹבַעַת אֶצְבְּעוֹתַיי בַּחוֹל לְיָמִים שֶׁל שֶׁקֶט.
חוֹפִים לִפְעָמִים הַפַכְפׇּכִים בְּמַצַּב רוּחָם.
כְּמוֹ הַחוֹף אֲנִי מַשִּׁילָה זִיכְרוֹנוֹת עָבָר
וּמִתְכַּסָּה בְּמַעֲטֶה חָדָשׁ
שֶׁל מֵי מֶלַח קָרִים בְּאֶמְצַע מֶרֶץ יָקָר.
|
טבולה במור ולבונה
עולה מן הרחצה
ממוללת מילים
|
טללים של בוקר
מרצדים על גופי
בוהקים כאלף זריחות
של הלב.
|
הַיָּדַייִם בִּי כּוֹמְהוֹת גַּעְגּוּעַ שֶׁבַּלֵּב
ש-וֹרֵד מִלְחָמוֹת וּתְבוּסוֹת
וְאַהֲבָה בִּי מְנַצַּחַת מִלְחָמוֹת
וְיָדֶיךָ בּוֹנוֹת בִּי גֶּשֶׁר לְחַיִּים.
יִתָּמּוּ יְמֵי הַשֶּׁקֶר. יִתָּמּוּ יְמֵי הַגַּעֲגוּעַ.
|
וְחַיִּים סוֹרְגִים חֲוָויוֹת
וַאֲנִי נָעָה לְפִי גְּמִישׁוּת הַחַיִּים
בְּיָדַייִם מְיֻומָּנוֹת שֶׁל אַהֲבָה.
וִילָדִים גָּדְלוּ בִּי בִּפְרָאוּת
|
מים בגופי ונשמתי
מרטיבים סודותיי ותקוותי
בריח גשם נפלא.
|
מים בגופי ובנשמתי
מרטיבים סודותיי ותקוותי
בריח גשם נפלא
|
אפתה אותך במרכולת
מילותי
ואתה תדע כי ממילים
נולדתי ולמילים אבוא
|
חשובה לך
כמו גשם לאדמה יבשה,
ואתה לעונתי
שתרווה.
|
בין נופי מדבר עוצבתי
רוח יצירה הייתה בי
שוררתי ופיסלתי באבני גיר.
לכדתי נחשים ואספתי
|
וַאֲנִי נוֹקֶדֶת יַלְדוּת בִּתְכֵלֶת
כְּמַגָּל בַּשּ-ָדֶה קָמָה.
אַהֲבוֹת יַלְדוּת בִּי
לַחַי, לַטֶּבַע וְלַאֲנָשִׁים טוֹבִים
|
יַלְדֵי פְּרָחִים בִּי צוֹמְחִים בְּאַהֲבָה
וְנָחַת עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹמֶרֶת שִׁירָה.
תַּרְבּוּיוֹת נִגְלוֹת וְנֶחֱש-ָפוֹת כַּחֲפִירָה
אַרְכֵאוֹלוֹגִית, חוֹש-ְפוֹת חוֹתָם נִגְלֶה
|
גַּעְגּוּעַ לְאַבָּא וְאִימָּא,
גַּעְגּוּעַ לְש-ָפָה,
לְתַרְבּוּת
וְגַעְגּוּעַ לְיַלְדוּת הַתְּכֵלֶת
|
מהללת ימים של אושר
עד בלי דיי, אומרת
פסוקים של חלום.
|
גשמים הם לפעמים
זיכרונות לילדות רחוקה
פועמת מרחק נגיעה
בדופק החיים.
|
זהב שקיעה מופז
באלפי גוונים ניתז
על שיערי
|
אֲנִי גַּל בַּיָּם מִתְנוֹדֵד
עַד קְצוֹתוֹ, מְאַבֵּד
שִׁוּוּי מִשְׁקָלוֹ בִּנְשֹׁב
רוּחוֹת עַזּוֹת, מְרַתְּקוֹת.
|
הזמן מופיע בי,משנה גווניו
כגון שיערי המלבין, מוחא
כפיים ומסמיק בשעריי.
|
חלומות ליל אמש
נסקו ביעף
פגשו אותי
במקומות לא מוכרים.
|
כחלוק נחל נשחק במי נהר
מתרככות זוויות חדות בי
ואמונה בונה חיי באומץ.
|
אני ימים גולשים ברוך
למעיינות חמים פועמים
שמחה.
|
ואני יודעת יבואו
ימים של חוסן
להדביר כאב,
מזור לימים
רעועים וחסרי בית.
|
וְיָפוֹת יָדֶיךָ עַל גּוּפִי נִמְתָּחוֹת כְּמוֹ כְּפָפָה.
וַאֲנִי רוֹקֶמֶת מִלִּים בִּכְסוּת
הַלַּיְלָה לְהִתְפָּאֵר.
שָׁעוֹת קְדוּמוֹת בִּי מִתְעוֹרְרוֹת לְחַיִּים
|
נוֹפִים בִּי רָצִים כְּמוֹ בִּתְמוּנָה
נָעָה בְּמֵמַד זְמַן. יָמִים כּוֹסְפִים חִיּוּכִים
לֶאֱלֹוהִים.
עוֹנְדִים טַבַּעַת
לְקִידּוּשִׁין.
|
רציתי לרוץ בלילות
שלא יכלו, באגמים ונהרות,
במעיינות הפרא של חיי.
|
התחלפו עונות שנה
והשרתי מעטה עצב
בשמחה
|
מְעוֹז יָמִים בִּי קוֹרֵא חֲלוֹם
פּוֹסֵק רְגָעִים שֶׁל אַהֲבָה
שֶׁבִי בִּי רוֹצֶה נָסִיךְ
לַחֲלֹם חֲלוֹמוֹת.
|
יוֹרֶשֶׁת שָׁמַיִם בְּהִירִים
בָּאִים בְּגוּפִי הַנֶּחְלָם
וְאַהֲבָה בִּי אוֹמֶרֶת
תּוֹדָה.
|
נְגִינָה בִּי טוֹעֶנֶת כּוֹחוֹת
לְיָמִים שֶׁיָּבוֹאוּ מְתוּקִים
כִּדְבַשׁ.
|
אַהֲבָה רַבָּה לַסּוֹבֵב אוֹתִי
מַעֲנִיקָה נֹפֶךְ נְעוּרִים,
לִחְיוֹת כְּאִלּוּ אֵין מָחָר.
|
כְּמֵהִים יָמַי לִימֵי לִילָךְ, בּוֹעֲרִים בִּי
בְּלֶהָבוֹת.
נוֹסֶקֶת עִם הָרוּחַ לַחֲווָיוֹת אֲחֵרוֹת
מִצְּעִירוֹת נַפְשִׁי בְּיָם דַּפֵּי הַזְּמַן.
|
וחורף בי רוצה לפרוח
בשלל גווניו.
יסמינים של תקווה
פורחים כל עונות השנה.
|
וחורף בי רוצה לפרוח
בשלל גווניו.
וחורף בי רוצה לפרוח
בשלל גווניו.
יסמינים של תקווה
פורחים כל עונות השנה
|
וילון ימיי הראה
פנים אחרות
התערטל וקיווה
לימים צרופי שמש
|
חַיִּים בִּי קוֹרְאִים נְעוּרִים
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת ש-ִמְחָה
לְיָמִים שֶׁכֻּלָּם מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ
|
וְאַכְזָבוֹת בָּאוֹת בִּצְרוֹרוֹת
כְּאִלּוּ נוֹרוּ מִתַּת מִקְלָע.
לֶקֶט אֲהָבוֹת בִּי מְנַסּוֹת לִשְׁכֹּוחַ
|
סחופת געגוע אני אומרת
ברכה לימים שכולם אושר
צרוף.
|
וַאֲנִי יוֹדַעַת יָבוֹאוּ
בִּי יָמִים שֶׁל מֶשִׁי,
נוֹגְעִים בַּהֲווָיוֹת יְשָׁנוֹת.
רוֹקְמִים בִּכְסוּת הַחֲשֵׁכָה
|
וַאֲנִי יָמִים שֶׁל תְּשׁוּקָה פּוֹסַעַת
בִּנְתִיבֵי חֹפֶשׁ וְתִקְוָה.
וְאַהֲבָה מְש-ֹרֶגֶת בִּי כְּחָלָה קְלוּעָה
|
יָמִים שֶׁל קֶדֶם בִּי פּוֹעֲמִיםִ יַלְדוּת עוֹבֶרֶת
בְּסַךְ נַעֲרוּת וּבַגְרוּת
וְהִנֵּה בָּגַרְתִּי וַאֲנִי סָבְתָא. אַהֲבָה בִּי אֵלֶיךָ
שׁוֹזֶרֶת נִיגּוּנִים.
וַאֲנִי ש-ְמֵחָה עָלֶיהָ כְּמוֹצֵאת שָׁלָל רַב.
לִפְעֹם יַחַד חֲווָיוֹת כְּזוּג גַּם ב
|
וְחַיִּים בִּי נִגְלֶה וְנִסְתָּר. סָמוּי וְחָבוּי
חוּצָנִי וּפְנִימִי. אֲנִי צֹמֶת דְּרָכִים
לְלֹא מַחְuוָן תְּנוּעָה.
|
את פרוכת הרגשות פרמתי
לחוטי שתי וערב לחוש
כל רגש בנפרד.
|
יְמֵי פָּז חוֹבְקִים אֲהָבוֹת יְשָׁנוֹת
בְּפֶתַח יָמַי מְצַפִּים עַד בְּלִי דַּי
לְקֶשֶׁר חָדָשׁ לְהִתְרַעֲנֵן.
וַאֲנִי דּוּדָאִים בִּי אוֹהֲבִים לֶאֱהֹב
|
לגמוע את יערות
ירוק העד ולא לרוות.
נפש נפרטת לעלוות
רגשות רכה
|
בין פוארות החיים
התייתמתי מהוריי
עירומה בשנים
נותרו רק זכרונות
|
את צהרי היום
טמנתי בחיקי
כדור חמה בצבעים
של אהבה.
|
יְמֵי הַקַּיִץ הַחַמִּים
מַעֲלִים בִּי חֲסִינוּת
וְכוֹחַ בִּי אוֹמֵר שָׁלוֹם
לַסּוֹבֵב אוֹתִי.
|
וידיך הרכות
אוחזות תפילותיי
|
כְּכוּר הִתּוּךְ מֻתָּכוֹת בִּי חֲוָיוֹת
וְלַיְלָה כּוֹתֵב בִּי תָּוִים שֶׁל אַהֲבָה.
תְּכֵלֶת נָתַתִּי עֲבוּר אֹשֶׁר
וְיָמִים שֶׁל קַיִץ חוֹגְגִים בִּי בְּתוֹךְ
|
תפילת העץ שישובו ימיו כקדם
ואני עם הציפורים הנודדות
את שנתי לפרקים
|
וְעֵינֶיךָ בִּי אוֹהֲבוֹת,
תַּחַת לִבִּי הַמִּתְרַגֵּשׁ.
צְרוֹר מִלִּים הוֹתַרְתִּי בְּחֵיקִי
לְמִקְרֶה שֶׁנִּגַּע זֶה בָּזֹאת.
|
את ביכוריי נתתי
במתנה לך והם יקרים
כאהבת אם את ילדיה.
|
לילות של צבע נפרשים
בפניי כולם בגוונים מאירים
את פני הגעגועים.
|
כינורות מנגנים בי
מנגינה ייחודית
ותכלת שמיים
טובלת שתיקות
בים של זהב.
|
הַיָּמִים מְשׁוֹרְרִים אַהֲבָה
כְּמִיהַת יָמִים רַבִּים
נֵעוֹרָה לְחַיִּים
נֵעוֹר אֲבַק חַיִּים.
|
והייתה אימתי ותחינתי
בכיפור
|
נוֹקְדִים יָמִים בְּזָהָב וּבִתְכֵלֶת
לוֹהֲבִים שָׁמַיִם מְגֻלִּים מֵעֲנָנִים
וְנֹפֶת צוֹפִים מִתְאָרַחַת בַּבַּיִת.
|
גֵ'אדוֹ כֶּלֶא שֶׁל רְגָשׁוֹת.
מַחֲנֵה רִיכּוּז שֶׁל קָרְבְּנוֹת רֶצַח
וַעֲבוֹדוֹת כְּפִיָּה.
הַשְׁמָדוֹת וְהִתְעַלְּלוּיוֹת.
|
להריח את ריח הבוקר
הנפלא לאחר לילה מהביל
ספוג שינה וחלום
ספוג געגועים
|
החום קורא לי לגלוש
אליך עטופת ערפילים
כלילת חמדה
|
והאביב בי פורח בשלל צבעים
מבטיח לאהוב הכל על עוד אפשר.
|
ואינך רואה שכהיתי בלילות
על משכבי? שחוספסו ימיי
בתחושה שאינך?
|
התדע כמיהותיי
עת סהר חובק ליל
קול צעדיי לוחש לאוזנך
שיר אהבה
|
הכמישו ימים עונתי
בגוני שלכת סמוקה
ובלולה.
|
חושיי שבעים מהעולם הזה
שהוא נפלא בחדותו ובחדוותו.
|
עֶרֶב כִּי יָבוֹא
אֶל סַף בֵּיתִי
יְשׁוֹרֵר אַהֲבָה
וְחֶמְדָּה רַבָּה בִּי
שׁוֹזֶרֶת נִיגּוּנִים
|
כְּנַעַן בִּי צוֹחֶקֶת
צְחוֹק שֶׁל שִׁחְרוּר וְש-ִמְחָה.
יָמִים שֶׁל כְּדַאי בַּפֶּתַח,
לִבְנוֹת יְחָסִים וּלְשַׁקֵּם הֲרִיסוֹת
|
כְּנַעַן קְטַנָּה בִּי צוֹמַחַת
אוֹהֶבֶת ש-ָדוֹת יְרֻקִּים וּפַרְבָּרִים.
וְלִפְעָמִים הַיָּד הַגְּדוֹלָה חֲזָקָה
|
אוֹמֶרֶת כְּנָפַיִם לַבָּאִים בְּצֵל קוֹרָתִי
לִצְמֹחַ כְּחָצָב לַגֹּבַהּ ,לְבַשּ-ֵר בְּש-וֹרַת הַסְּתָיו
בִּמְעוֹנִי.
לֹא יִחַלְתִּי חַיֵּי עֹשֶׁר אֲבָל אֹשֶׁר בִּי
נוֹבֵט לְסֵירוּגִין וְיֵשׁ שֶׁמִּתְמַהְמֵהַּ.
אֲבָל בּוֹא יַגִּיעַ.
|
צומחת כעץ השדה
עם תפרחת על ראשי
כהילה רבת חסד.
|
כְּעֵץ רַעֲנָן חַיִּים זוֹרְמִים וְנִפְלָאוֹת
דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לְגַעֲגוּעַ בַּלֵּב.
שְׁקִיעוֹת יָפוֹת מְמַלְּאוֹת לֵב סָפוּן חֲוָויוֹת לְהָאִיר
|
ידיי ידעו לאהוב צלמך
בשחרית וערבית
לוטפת דמותי אותך,
כצל חומק מבין מסננות ידיי.
|
יצא לאור ספר שירה שלי
מוצע למכירה במחיר 70 שקל
תשלום בביט או בפייבוקס
לטלפון 0525423907
|
מיתרי געגועיי נישאים
באווירת בין ערביים
ליום שכולו זוך
|
כְּשֶׁהַחֲשֵׁכָה שָׁרָה בִּי שִׁירִים
אוֹמֶרֶת מִלִּים בָּאוֹת בְּנִיגּוּן,
בָּאוֹת בְּזִמְרָה.
|
בֵּין לַיְלָה לָאוֹר
סְדוּרוֹת שׁוּרוֹת נִכְתָּבוֹת
בְּאֹמֶץ וְתוּשִׁיָּיה בָּאָה
גַּם בְּעֵת מְצוּקָה.
|
רק אל תשכח את
תרמילך הגדוש בנשיקותיי
המיואשות
|
שעון הלב המטורף כבר לא
יספור את דקות האהבה שלנו.
|
במעמקי הפרוזדורים נחבאת
לבוא בשעריי טרזני ופוחז.
ידי אושיט לך שתחפון
אותי בידיך החמות הקוראות
|
שבכל הימים אוגרת תפילה
לימים כחולי מבט ושמש
ברקיע ימיי מהדהדת במגוון צבעים.
|
בנתיבים בהם פסעתי
הייתה אהבה, פילסה
דרכה גם בצוקי עיתים,
בזרמים עמוקים של תודעה.
|
רוחות של ים נושבות בי ללא הפס'
מטעינות בי מצב רוח של נתינה
|
קיץ בלב מכריח אותי
לדבוק בך.
להיות אתך נפש אחת
לאהוב ולהוקיר.
|
וגשמו עיניי
מלבלובן של מילים
מזור לנפש סוערת
|
גבעולי תקוותיי
זוהרים ומוארים הם
כילדים המשחקים
בגן וכולם תום ואור.
|
בין שביליך
פסעתי שיכורה
מריחות ותחושות
|
נפלאות הדרכים בהן פסעתי
בתום, שזורות בזמירות בית אבי.
מלאת געגוע רוקמת הוויות לפסיפס
אנושי של מגע וצליל.
|
סְתָיו בַּפֶּתַח מַזְכִּיר
אַהֲבוֹת יְשָׁנוֹת מְעֻרְטָלוֹת
לְלֹא פּוּךְ.
חֹם יוּלִי אוֹגוּסְט
|
ואין מלין בעיר
אוכלת יושביה
טרוף טורף האדם
בחוסר רחמים
|
ואני בקרעי חלומותיי
בונה פסיפס חיים
כלוליין על חבל דק.
|
השכמתי קום
לנשק קצות ליל,
לחבק בוקר בבואו
וזריחתו זריחתי.
|
ישנם ימים של אור ותובנה
מהלכים על פני המים,
מושקים בחטף על לחי צרובת שמש.
|
יָמִים רַבִּים שֶׁל אוּלַי בִּי כְּמֵהִים
לְיַד מְלַטֶּפֶת חוֹמֶלֶת אֲתָמוֹלִים
וְגַעְגּוּעַ לַנִּשְׁכָּח וּלְקַיֵּם.
|
הַיָּמִים נוֹגְנִים לַחַן נִשְׁכָּח
הוֹמֶה תָּוִוים שֶׁל אֹשֶׁר
וְיָמִים בִּי בָּאִים
מְלֵאִים כָּל טוּב.
|
לילה לבן
נתלה בחלוני
מאיר ופוחז
|
חיבת היום ללילה מאוהב,
נוקש בפרוזדורי הלב להיכנס.
|
ימים בי כמהים למגע
לוטפים בי התרגשות.
|
אֲנִי לִילָךְ חַיִּים בָּאָה בִּפְעִילוּת
אָהֲבָה לְסוֹבֵב אוֹתִי.
מְנִיעָה חַיִּים לִיצִירָה וְאַהֲבָה בִּי
צוֹבַעַת חַיִּים בְּווָרֹוד.
|
אֹהֶל יָמִים בִּי קוֹרֵא
תְּהִלִּים.נָחִים בִּי יְמֵי עֹנֶג
וִימֵי פְּרִישׁוֹת בָּאִים בִּבְרֵכַת שָׁנִים.
וּבְרָכָה בִּי קוֹרֵאת הֵידָד לַיּוֹם שֶׁהוּא מְיֻוחָד
וְיָפֶה.
|
אֵלּוּ יָדֶיךָ יִכְמְהוּ גַּעְגּוּעַ
עֶרְגַּת שָׁנִים נוֹהָה יָמִים
לָבְשׁוּ יָמַי שׁוֹשַׁנִּים
וַאֲנִי בָּאָה בִּפְסָגוֹת
|
תְּשׁוּקָה רוֹצָה לִכְתֹּב לְךָ שִׁיר
עַל הַבֶּטֶן. לִפְרֹחַ כְּמוֹ כַּדּוּר
פּוֹרֵחַ בְּשִׁיפּוּלֵי הַשּ-ָפָה.
|
וְהַיָּמִים בּוֹעֲרִים
בְּלֶהָבוֹת בִּלְתִּי מִתְאַכְּלוֹת
קֶשֶׁת חַיִּים פּוֹעֶמֶת
טוֹעֶנֶת בָּהּ חַיִּים נוֹסָפִים.
|
אוהבת למולל אותך
בעצבי דעת שונים
|
וַאֲנִי נוֹהָה אַחֲרֶיךָ
עִקְבוֹתֶיךָ לְהָאִיר לֵילִי וְיוֹמִי
בָּא מִן הַכְּתוּבִים
מֵבִיא יָמִים שֶׁל זֹהַר
|
וַעֲקֵבוֹת אַהֲבָה בָּאִים בִּי
לְמִשְׁמֹרֶת רְגָשׁוֹת.
אֲנִי לְךָ, אַתָּה לִי
בְּיַחַד וּלְחוּד
|
רוחות חמות צורבות את
פניי ואני מפליגה הלאה
לעבר הקשתות של שירי
הגשם הנודעים.
|
ובעירה בי ביום ובלילה
מאירה למרחקים.
בלפיד בוער אסמן חיי
יוקדים ואוהבים.
|
בְּעֵינַיִים עֲצוּמוֹת נוֹשֶׁמֶת
יָמִים שֶׁל כִּילְיוֹן נֶפֶשׁ
וְלֵילוֹת אֲרֻוכִּים הָפְכוּ קְצָרִים.
יָמִים בּוֹעֲרִים נָטְלוּ כּוֹחוֹת
|
לַפִּידִים לֹא מַפְסִיקִים לִבְעֹר
בְּעִירָה קָרָה בָּרְגָשׁוֹת
בְּיָמִים כְּתִיקּוּנָם מַמְרִיאָה הַנֶּפֶשׁ
לְמַסְּעוֹתֶיהָ
|
מסתדרות בסך הקשת הצבעונית
של חיי וכולן ברכה ותפילה
נושאות בחובן כנערות
בטקס מרשים של התבגרות
|
זֹאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּי
רוֹצָה לִזְרֹחַ גַּם בַּלֵּילוֹת
וּבְיָמִים אֲחֵרִים.
בְּיָמִים שֶׁל שִׁגְרָה
|
שעוֹת צוֹבְעוֹת הֲווָיוֹת לְסָגֹל
בָּא בִּגְווָנִים שֶׁל חִבָּה
וְאַהֲבָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בַּגּוּף
יָמִים כְּשָׁעוֹת פּוֹרְצוֹת חֲווָיוֹת
|
בימים בהם הדממה
שוברת שתיקות והשמחה
מושבתת.
|
הכה את עיצבונך
שלא ישריש באדמה חרבה
|
ככלות כל הימים
אני עוטה תפילה
לימים שיבואו כולם תכלת
יפארו זיכרונות עמומי שלכת.
|
ורואה פעמים רבות
של כמיהה והחמצה
נפרשות כמניפה
|
בִּזְכוּת הַחֹשֶׁךְ לָמַדְתִּי לְהַלֵּךְ
וְיָמִים בָּאוּ בִּי כֻּלָּם אוֹר
וּמַיִם רוֹקְדִים גַּלִּים
עַל תַּחֲלוּפַת לֵילוֹת.
|
וְחַיִּים בִּי קוֹרְאִים הַלֵּל
עַל מַבּוּעֵי יַמִּים נוֹבְעִים כְּמַעְיָן.
קוֹרֵאת תַּגָּר עַל חַיִּים בְּמַתָּנָה
|
יודעת
ימי-גל
חולפים
שוטפים במרוצה חופים
|
כגלגל החמה אני סובבת סביב
צירי, חגה במסלול קבוע
של שגרה.
אוספת התרגשויות והפתעות
|
וְאַהֲבָה מִש-ְתָּרֶגֶת בִּי
בִּקְנוֹקְנוֹת צֶבַע
מַגַּע עוֹרְךָ בְּעוֹרִי
לְעוֹלָמִים. וְרֻדִּים הַיָּמִים
|
פָּנִים רַבּוֹת לָאַהֲבָה
גְּוָנִים רַבִּים בָּהּ,
צוֹעֲדִים בְּסַךְ חֲוָיוֹת
יָמִים יְדַבְּרוּ אוֹדוֹתָם.
|
זורמת בנחלי דעת,
לוגמת מפרי החיים
ויודעת גשם הוא חג לרוח,
שמחה ללב.
|
חלומות בצבעים
של תקווה מאירים
לי ימים ארוכים
של פיוס
|
חַיִּים נֵעוֹרִים כַּחִיטָּה בְּשֵׁלָה
נִנְעֶרֶת בְּמַטְחֵנוֹת קֶמַח.
יָמִים שֶׁל בַּגְרוּת בָּאִים נוֹעֲלִים
|
אהבות זורמות בי
מניעות אותי ליצירה
ונתינה מלוא הטנא
|
נרדמת ודמותך צפה
נחלמת ורגישה.
|
קוראת תיגר על זמנים
עבר,הווה עתיד מעורבבים
חולמים להיות מהות קבועה
וחולפתשל אושר.
|
וּמַיִם בִּי זוֹרְמִים לְלֹא הֶרֶף
מַשְׁקִים חֶלְקוֹת נִדְחוֹת שֶׁל
תְּשׁוּקָה. לוּלָאָה קְטַנָּה שֶׁל רְגָשׁוֹת חוֹפֶנֶת חֵשֶׁק
לֶאֱהֹב אוֹתְךָ בְּהַרְבֵּה
צוּרוֹת שֶׁל פִּזְמוֹן.
|
בֵּית אָבִי בִּי מְזַמֵּר
נִשְׁכָּחוֹת וְאִמִּי
בְּרֹאשׁ זִיכְרוֹנוֹתַיי.
|
עירומה אבוא אליך
אתנחם מגופך
ורוחך תחייה
שממת הלבבות
|
שמיים גבוהים
לוכדים אותי
כמכוורת דבש
אל תהומות נפש
|
פרחים שקטפתי
נבלו בנבילת הזמן
והפכו לאלמונים
חסרי בית
|
כְּיוֹנָה אֶהְמֶה יָמִים שֶׁל תְּפִלָּה
לָאָדָם לַמְּדִינָה וְלַטֶּבַע.
חֶסֶד בִּי אוֹמֵר יָמִים יָבוֹאוּ שֶׁל
נְהִיָּה בַּשְּׁעָרִים וְיָשׁוּבוּ חֲטוּפִים לְמוֹלַדְתָּם.
|
והפרחים פרחו בלילה
צועקים צעקתם
בבליל היצירה
|
יום יבוא כולו תקווה
אוחזת בכנפיה באור.
|
וחודש אב לוהט בחומו
כומס סודות ורשפים
מביא מזור לאוהבים
|
ואני פוסעת בנתיבי מילוט
ארוכים של חוויות
וחיי המעונבים נפרשים
כמניפה רבת משמעויות.
|
מנעולי שכחה רבים תליתי
על מפתן ליבי, לימים שיבואו
כולם חסד ורחמים.
|
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת יָמִים בְּמַתָּנָה
נִתְּנוּ בִּידֵי צוֹרֵף שָׁמַיִם לְהָבִיא
בְּרָכָה בִּי וַעֲש-ִיַּת מְשַׁמֶּשֶׁת צֹרֶךְ
בְּעִסּוּק.
|
עייפתי ממסע אל הלא נודע.
נשענת על בלימה מבקשת
לפוש במבוכי הזמן
|
נְקֻדָּה זְעִירָה בִּיְקוּם מְסֹעָף
אוֹמֶרֶת תּוֹדָה עַל יָמִים שֶׁל שַׁלְוָה.
יָמִים פְּשׁוּטִים אַךְ נִצְרָכִים שֶׁל אַהֲבָה.
בְּיָמִים כְּתִיקּוּנָם מַמְרִיאָה הַנֶּפֶשׁ
|
יַלְדוּת בְּמַעְבֶּרֶת חֲצֵרִים
וְיַלְדָּה יְחֵפָה אַחַת רָצָה בֶּעָפָר
הַדָּאוּב שֶׁל הַמַּעְבָּרָה.
קוֹצִים וּשְׁלָפִים צָמְחוּ בַּנּוֹף
|
וְהַזְּמַן רוֹקֵד מַעֲגָלֵי חַיִּים
חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת נִדְבָּרִים
בִּימֵי חֻולִּין רְגִילִים.
אוֹרֵג עֶרְגוֹת לְכִלְיוֹנוֹת
|
מְעֻנֶּבֶת בְּדַרְכִּי בּוֹחֶרֶת
זְרִיחוֹת נֶפֶשׁ מְאִירוֹת
נִדְבְּכֵי תּוֹדָעָה מְסֹעֶפֶת
בְּאַהֲבָה.
|
מַעֲיָנוֹת בִּי רוֹצִים
לִרְקֹד רִקּוּד חַיִּים.
בְּשִׁלְהֵי הַזְּמַנִּים צוֹפָה
מֵחָדָשׁ בַּחַיִּים.
|
את תפילתי אכתוב
במילים זכות הנובעות
ממעיינו הפרא בנפשי.
|
ימים יפים של אולי
ממתינים בפתח,
שרים חרש שירת יחיד
מתחזקת מול המולת הזמן.
|
כמו עונת ההוריקנים
אני נושמת חמלה
בכמויות גדולות
|
ואהבותיי תלויות הן
על מצפן הגלים מתנודדות באדוות הים
הרחוקות, מתערסלות כדי פינוק בזרועותיי.
|
יָמִים בָּאִים בִּי נְאוּמִים נְאוּמִים,
וְקַלַּחַת רוֹתַחַת שֶׁל קִיתוֹנוֹת צְעָקוֹת.
.אֲנִי מִקְלַחַת חַמָּה בְּיוֹם סַגְרִיר,
|
חוליות שמחה עוטפות אותי
כמו קסם, אינן מרפות אחיזתן בי
גם כשאני לא לגמרי במיטבי
|
צימחתי איברים ואני כציפור
שולחת אותם אל האור
חפה מעלבון וכאבץ
|
וּמִלִּים מַרְעִיפוֹת מְשׁוּבַת נְעוּרִים
אַוְורִירִית, ש-ְמֵחָה וְנוֹשֶׁבֶת בַּמַּשָּׁבִים
קְלִילִים.
קַיִץ מֵזִיעַ טוֹמֵן בִּי סוֹדוֹת, מַטְמוֹנִים
|
אספנית מילים הייתי וקיבצתי
עדרי חלומותיי למסכת שיריי
|
והיו צעדיך בחולות ליבי
כמשמורת אהבה
למיוחד ולשונה
|
תפילה בי שלא תכלה
האהבה לעולם, שהיא כנוצות
תרפרף ותיגע בעמקי הנשמה.
|
כל הלילה ארגתי פרחים
בשטיח הזמן הבלתי מתכלה.
הימים קצרים והרבה חושך מסביב.
|
פּוֹעֶמֶת רוֹן בְּנִימִים
דּוֹבְרִים יָמִים מְש-וֹחֲחִים.
קְשָׁתוֹת בָּנִיתִי לְמִשְׁעֶנֶת יָמִים
מְפָאֲרִים זְמַנִּים אֲחֵרִים.
|
אביב בא נושא עמו בשורה
נושק לשפתי כמאהב מיומן
חובק אותי בפריחות שמחות.
|
בַּיָּמִים שֶׁהַחֹופֶשׁ בִּי
פּוֹעֵם פְּעִימוֹת
אֲנִי נוֹדֶדֶת לְיָמִים רְחוֹקִים
שֶׁל זִיכְרוֹנוֹת וְאַהֲבָה
|
בצחוק עוללים עלי כותרתם
מתגלגל הוא במורדות היום
ולא נרגע
|
וְהַמַּיִם נוֹסְעִים בִּי
בִּזְרִימָה מַתְמֶדֶת
כְּאַבּוּבִים בִּנְהַר חֲלוֹמוֹת.
|
יָמִים שֶׁל זֹהַר נִתְלִים
בּוֹחֲרִים מְשׁוּבוֹת לָנוּחַ
נְעוּרִים.
|
גּוּפְךָ עָלַי לֶהָבָה
נֹחַם דְּמוּתִי בְּךָ קַעֲקוּעַ
לְיָמִים רַבִּים שֶׁל תְּשׁוּקָה.
נֵזֶר בְּרִיאָה בְּךָ לְהִתְגַּעְגֵּעַ
וְאַהֲבָה בִּי כָּל עוֹנוֹת שָׁנָה
|
שָׁמַיִם נָתַתִּי עֲבוּר
אֹשֶׁר וּתְכֵלֶת בִּי שׁוֹקֶקֶת
חַיִּים.
|
רוחפת לצלילי מחשבות
בנועם אורגת מסכת חיים
וזיכרונות.
|
ונחת בי משוררת שירה
קולחת בממטרים שלווים
כולה אהבה.
|
וְיָמִים בָּאִים בִּלְבוּשׁ חוֹש-ְפָנִי
אוֹמְרִים מִלָּה טוֹבָה לָזוּלַת.
וְנַחַת בִּי רוֹצֶה לִגְדֹּל
|
תכלת בראתי בלבי לצבוע קורותיי
בפסים בוהקים כעין רקיעו ושמש בו.
|
נְטִיעוֹת נֶפֶשׁ הֵן לִפְעָמִים
חִסָּכוֹן לְעָתִיד נָהִיר וְטוֹב.
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ כּוֹחוֹתַיי
|
וְאַהֲבָה בִּי אִינָה
מַרְפֶּה דְּמוּתְךָ
,בָּאָה בְּהָקִיץ בָּאָה בַּחֲלוֹמוֹת
וְאֵין מְשׁוּבוֹת. וְאֵין הַרְפַּתְקָאוֹת
|
זֹאת אֲנִי נִבֶּטֶת בַּשְּׁעָרִים
מְחוֹלֶלֶת יָמִים שֶׁל חִבָּה
זוֹרֶמֶת עִם הַחַיִּים
גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה וְלֹא נָעִים.
|
ניגוני עתים מלווים
את נפשי, בוזקים
ניצוצות עלי שלכת
|
יָדַעְתִּי כְּאֵב בָּא בַּחֲטָף בָּא בְּרֹגַע שָׁנִים
רַבּוֹת.
בָּאוּ רֹגַע חִיּוּנִי וּש-ְמָחוֹת
וְהָיִיתִי כְּאַחַת הָאָדָם.
|
אוֹמֶרֶת חַיַּי לְכָל חֲוָיוֹתַי הַכְּמוּסוֹת
מְבַקְּשׁוֹת פְּרִיסַת חֲלוֹמוֹת
בָּאִים בַּסֵּתֶר
בָּאִים בַּנִּגְלֶה.
|
בְּיָמִים שֶׁבְּשִׁגְרָה
נוֹעֶלֶת נַעֲלֵי חֲלוֹמוֹתַיי
וּמִתַּאֲוָה לָשׁוּט עִם הָרוּחַ
|
אהבה היא זרזיף מים,
לפעמים נהר גועש
בועט ברגשותיי.
|
והימים ימי הלילך
והחמה המניצה
מתאווה ליחד
|
לִבְרֹא מִלִּים וִיחָסִים.
לִהְיוֹת דַּפִּים בְּסֵפֶר חַיִּים
וּלְהַמְשִׁיךְ לִגְדֹּל.
|
סתיו חודר בחרכיו
אליי נושק נשיקת פיוס
לשנה טובה שכולה אהבה.
|
צוֹרֶפֶת אוֹתְךָ לִנְתִיכֵי זָהָב
וּמְעַבֶּדֶת הֱיוֹתְךָ נִסְתָּר מֵחַיַּי.
יָמִים יֹאמְרוּ וַדַּאי שֶׁאֵין זוֹ אַהֲבָה
וּכְלוּם לֹא הִתְרַחֵשׁ.
|
ירח מלטף געגוע
באור חווריין.
מפציע רגשות ביקום
|
יָמִים רוֹקְעִים בִּי נִיגּוּנִים
שְׁתוּלִים בַּלֵּב מִתְרוֹנְנִים
וְש-ִמְחָה בִּי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
עַל יָמִים נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם.
|
ללחוש סודות עלומים
במרחביך
ולאהוב אותך כמו שלא אהבתי
ימים רבים.
|
שתי וערב נוסקים ימיי
כמתווה השמש באדמה,
הגבר באישה.
|
תבונת חלומותיי נישאת ברוח
בערבות הומות סוסים
דוהרים לאינסוף
|
נוטעת את מעשי כיתד
בגופי, למנוע משבי רוח עזים.
ימים יאמרו טיבה זו של עשייה
שהיא סוחפת את הלכות הגוף והרוח.
|
סוֹרֶגֶת חַיִּים בִּכְדִי אֲהָבוֹת
חוֹלְפוֹת וּקְבוּעוֹת בַּחַיִּים
וְרוּחַ יָם בִּי מְמַצָּה הִתְחַיְּבוּיוֹת
וּפִקְדוֹנוֹת שֶׁל אֲהָבוֹת.
|
סרוגה שתי וערב במרקמים
של חלום ומציאות
משולבים להוויה שמחה.
|
וְאַהֲבָה בִּי סוֹרֶגֶת
צְבָעִים מִזְדַּמְּנִים שֶׁל חֲוָויוֹת.
פָּנִים מֻכָּרוֹת וַאֲהוּבוֹת נִצְבָּעוֹת
בֶּעָתִיד נָהִיר.
|
תפילה אחוזה בקנוקנת
מטיבה עם מקבלה לימים
של נחת ושלווה.
|
והאושר נוגע בו
כמו היה ילד בסחרחרת החיים.
|
כבצק
נילושו גופותינו
במנגינת לב
|
גַּאדוֹ. לוּב. שׁוֹאָה.
סִפּוּרִים שֶׁל שְׁתִיקוֹת.
רָעָב שֶׁהוּא שׁוֹאָה.
|
בֵּין סַנְוֵרִים שֶׁל חַיִּים מִתְהַלֶּכֶת
כְּאַחַת הָאָדָם וְיוֹדַעַת יָבוֹאוּ
יָמִים שֶׁל חִבָּה בָּשַׁעַר
יִתְדַּפְּקוּ עַל לְבָבוֹת נְעוּלִים.
|
ימים עד בלי די ממתינים לי
מבליחים את האור באפילה מזדמנת
נושקים נשיקת נעורים מצלצלת
ללחיי ששבעו נדודים.
|
הילדה שבי מסרבת
לגדול.
פוסעת בנתיבים,
שמחה בדברים קטנים
|
הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי זוֹרַחַת מֵהַטַּבּוּר
חַיִּים שְׁלֵמִים זוֹרַחַת בִּי
חֶדְוָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית
לְחֹום, אַהֲבָה וּמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם.
|
סתווי לב נוטפים
מהותך מטפסים בין קירות לבי
נוהים בערוצים אחרים.
|
סימני שלכת באצבעותיי
טופפים במקצבי לב.
|
ואור שחר מביא מזור
ללילה מתגעגע
מתרפק על שמיכת פוך
|
ממקום שמשקיפים חיי
ניבטים אורות מנצנצים
ולפעמים שוררת חשכה
|
חבק אותי עד קץ הימים
כתכלת במרומים נישאת על
גבי ענן
|
יוצרת מהות בשתי ידיי
לאחוז בבריאותי
ולומר שלום לעולם.
ימים בי רוצים למחול
|
בוקר מלבלב מטפס על
חלומות אמש עוטה מעילו
ואץ לטייל ברחובות
|
האהבות הנושנות שלי
כסיפור שלא נגמר
חולצות נעליים
וישנות במדבר בשק שינה
|
וחמדה שורה בי
כבכל הימים בהם
פועמת חוויות.
|
יוֹדַעַת עֳמָקִים רַבִּים
בָּאִים בְּרֹגַע וְסַעַר
גּוֹנְבִים רְגָעִים שֶׁל אַהֲבָה
|
קליפות השחר נמנמו
את שנתי הקלה
ונרדמתי לרגעים ארוכים.
כשהקצתי עמדה שמש
|
ואני מתבגרת בין העונות
ובשערי נזרקים פתיתי לובן
של זכרונות
|
כמו בציור של פיקסו
חיי הסוריאליסטיים
נצבעים
במוזרות של צבעים.
|
שפעת חוויות הבאתי
אל פנימיותי המתעצמת
עם הזמן, שקורא בי
דגלי חופש ואחווה.
|
במבוכי האנשים
מבינה פשר התנהגות
בשקיפות מתמדת
והאדם כשה תועה
|
ועתה בין שביליך
מרופדת משי
וקטיפה
|
ימים של רצף רצים בתוכי בשטף,
אוצרים בתוכם אוצרות שלא ניכס
טיש לפניי.
|
נפלאות בריאה ביקשתי לי
בבגרותי מעודנת השנים
לצלצל בפעמונים כענבלים של אור
מדושני עונג
|
נוסעים ענני הלב
קצוות היותי.
שוקעת בנבכי הנפש
עד יגיעה.
|
נְטִיעוֹת חַיִּים הֵן גַּעְגּוּעַ לִילָדִים
וּנְכָדִים אוֹמְרִים נַחַת וְהַצְלָחָה בַּחַיִּים.
כְּקֶשֶׁת בֶּעָנָן לוֹכֶדֶת עַנְנֵי מְשׁוּבָה
|
בחרתי בך בינות עצי אקליפטוס
מרשרשים אהבה
ורבה החמדה שחשתי בגללך.
|
וְיָמִים כְּלֵילוֹת נוֹדֶדֶת לְתוֹכִי
לִמְצֹוא עִקְבוֹתֶיךָ בְּלִבִּי.
הָיוּ פַּעַם עֲקֵבוֹת רְחָבִים,
עַתָּה נוֹתְרוּ פַּסֵּי דְּרָכִים
|
וַעֲקֵבוֹת הַלֵּב אֵינָן נוֹתְנוֹת מָנוֹחַ.
מְייֻסֶּרֶת מְקוֹר יָנוּאָר חוֹלֶמֶת
זְרִיחוֹת חֲדָשׁוֹת מְאִירוֹת
נִדְבְּכֵי נֶפֶשׁ אוֹהֶבֶת.
|
אֲנִי אוֹמֵר וּדְבָרִים
עִקְבוֹתֶיךָ בְּחוֹלוֹת לִבִּי
וְהַיּוֹם הָלַךְ מֵאֲחוֹרַי וְנָטָה לָלוּן.
צְרוֹר פְּרָחִים שָׁלַחְתִּי לֶאֱהֹב מִילּוֹתֶיךָ בְּלִבִּי
וַאֲנִי לוּחַ לְאַהֲבָה
לְדִין וּדְבָרִים.
|
כשתבוא אליי אגיש לך
המיית ליבי על מגש
מאוויי העלומים
|
שוטחת תפילתה
לאלוהיה שינתב
דרכה במסתרי הזמן.
|
נָחוֹת בִּי
שָׁנִים שֶׁל כִּילְיוֹן וְאַהֲבָה בִּי
אוֹמֶרֶת תִּקְוָה לַיָּמִים שֶׁיָּבוֹאוּ.
|
סלדנו נמשכנו
ונותרה אהבה מיותמת במינה
עוגיית זמן נימוחה ומתוקה.
|
חורשים עורגים לאהבת שמש
את האדמה ואני עורגת אהבות
בנות קיימא לקיץ חורף
|
כְּלוּחַ חָלָק צוֹבֶרֶת
רְגָעִים נֶעֱרָמִים בַּעֲרֵמָה
שֶׁל רְגָשׁוֹת.
וְהַלֵּב רֵיק מִתְּחוּשׁוֹת.
|
הָאוֹר אֵינוֹ כָּבֶה בְּסוֹף הַיּוֹם.
הוּא מֵאִיר שִׁכְחָה
מִתְנַבּאת בַּדְּרָכִים .
תּכֵלֶת בי רוֹצָה לִנְשׁוֹם
פְּסָגוֹת.
|
ואני עמלה ברוח הימים
כנמלה בקינה, למצוא נחמה
בין המילים ובין השירים.
|
ומתוך הגוף יוצאים
פעמי רגשות נסתרים
ארוכים ומפותלים.
|
וצחוק עוללים ילווה שנותי
המתבגרות, כמטבעות תפילה
נהדרים ומזככים.
|
אָמָּנוּת בְּךָ וּבִי מְבִיאָה אוֹתִי לְשִׁירָה
וַאֲנִי עוֹמֶלֶת הֱיוֹתְךָ בֵּין הַשִּׁירִים
וְהָאוֹתִיּוֹת לְאַהֲבַת חוּצוֹת
אַהֲבַת כְּרַךְ שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת
|
ענבלים של תקווה
מצלצלים היותי
פועמת בין חוויות.
|
אהבות עלומות בדרכי
ערגו משובה האירו
ימים של פיוס ושלווה.
|
ברכת עוללים
יונקת שירה
תברך את היום הזה
שהוא כולו ראשית שנה
|
אֲנִי פִּיסַּת יָם בְּתוֹךְ
אוֹקְיָאנוֹס גָּדוֹל שֶׁמְּבַקֵּשׁ
לִחְיוֹת בְּאֹמֶץ.
|
אישה אחרת
תמתיק לילותיך.
תדע עונותיה
עימך.
|
השקט שבי מבקש למרוד
ולצעוק על עוולות
פירמידות כמוסות נפרשות
עמוסות כל טוב.
|
לא הרוח לחשה לי
שברי מזמורים.
לא הים סיפר אדוותיו.
|
הגוף האתלטי הזה
הגמיש כנמר ורקדן
מיומן אשאיר בבית
לזמן אינטימי יותר
|
לילה שחור בוהק
בי פנינים מעורטלות.
קסם הלילה מעלה זיכרונות
ודמותך שוזרת ניגונים.
|
תפארת ימיי מוארת
בשיאה ואני עונדת פניני מסע
על צווארי למוד השנים
|
בכל הימים אוספת
געגוע בליבי
למשמורת אהבה.
|
ודמותך צפה מול מבטי החולם
חובקת שנתי.
ימים של געגוע בפתח
רוויים פסוקי חלום
|
וְאוּלַי לֹא הָיוּ דְּבָרִים
לָלֶכֶת בִּפְסִיעוֹת מְדוּדוֹת בַּגַּן.
לָשֶׁבֶת כְּמַלְכָּה עַל סַפְסָל בַּשּ-ְדֵרָה
וְלִשְׁתּוֹת מֵי קוֹקוֹס מַרְוִים.
|
נחלים נאספים בי
כאילו הייתי ים
גדול ומפכה
|
ואני פעמונים מתרוננים ברון
לשמח שעות גנוזות של אפילה.
|
הַתְחַלּוֹת חֲדָשׁוֹת הֵן לִפְעָמִים
גַּעְגּוּעִים לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר.
|
פקעות חיים בראתי
לשמוח ולהקל על מציאות.
יודעת חדוות וימים אחרים
ממשמשים ובאים בערבוביה.
|
ולפעמים גנוז האור מלהפציע
וחושך שורר במפתיע
אולם תמיד מלווה האושר
צעדיי מאושש תפילותיי
|
ואני פרח חיים
נושמת היותי
בין עונות שנה
ועונות חיים.
|
חורף בי נוהה אחריך
מונה עקבותיך בי
ללא מנוח
|
וְטוֹבָה הַשָּׁעָה בִּכְנַעַן אֲהוּבָתִי
חוֹשֶׁקֶת בִּפְרָחִים וְעֵצִים בָּהּ
צוֹמְחִים.
|
עור בעור היינו קשובים
למתהווה בנו,
טופף רקותינו המהדהדות
|
על ראשי קמלים זיכרונות
עטופים בניחוח משכר
אורזים ימים שלמים של הפתעה.
|
בלילות באה אליך
עטויה מילים.
ממוללת אותך להברות בני יום.
|
גַּעְגּוּעִים לַבַּיִת מוֹתִירִים
שׁוֹבָל זִיכְרוֹנוֹת נִשּ-ָא בַּחֲלוֹף
הַיָּמִים כַּעֲרָפֶל לְלֹא מוֹצָא.
|
מַיִם סוֹאֲנִים בִּי יוֹמָם וָלֵיל
אֵינָם מְרַפִּים זְרִימָתָם
אֲנִי נַחַל גֵּאֶה עַל הֱיוֹתוֹ אַכְזָב
זוֹרֶמֶת בְּמִמְטָרִים לֹא יַצִּיבִים.
|
כְּצוֹעֲנִיָּה נִדְמֵיתִי לְעִתִּים
וַאֲהָבוֹת בִּי הַצְעִירוּ דְּמוּתִי
אֲנִי שָׁמַיִם לוֹהֲטִים בְּזִיו חַמָּה,
אוֹהֶבֶת לֶאֱהֹב אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא.
|
לצוענייה דמיתי
ולא ידעתי מנוח
אהבות נתנו בי
סימנים טובים ורעים.
|
אהבות קטנות באות
בי עושות מעשים גדולים.
נחמה רוצה לרוות
צוף מלוא הפה.
|
והלילות מגיעים בלי פחד.
כקונצרט אחד גדול, עשוי כולו
מסימפוניטות קשורות קשר
הדוק לפחדים הנאלמים.
|
אהבות צמאות
זקוקות לעילוס מילה
מרנינה
|
ציפורי מסע מספרות
ערגות נעלמות
לאהבות דהויות
|
לא צעדתי בדרך המשי
גם לא קטפתי כוכבים
|
"אני אהיה יפה
עד כאב"
אמרה וחיכתה.
|
ילדה אהובה
עוד מרחם
בצלילי חיוכים
מתחייכת
|
ואני שותקת מילים
הומה לחנים
כעדר צאן יורד מרכסים.
|
ופניתי אל האור,
זורח בי שבעתיים
וקורן בכל הזוויות.
|
ימים רוצים
להגיע לצמרת
ולקוות לימים יותר טובים.
|
בְּיָמִים שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה
קָדִימָה אֲנִי נוֹטָה אָחוֹרָה
לַזִּיכְרוֹנוֹת וּלְמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם.
נְכָדִים הֶעְתִּירוּ בִּי שַׁלְוָה
|
יומי יאיר עלי אורות
נפלאים משבעת הרקיעים
ואור בגנוזים ילחש לי
תפילה שכולה תום
|
צעדים שצעדתי בריק הנורא
לא ישובו לעולם להיות צעדיי.
ואני חולמת בחירות חדשות
פוסעת על גב עננים.
|
ואני צועדת לעתים
בחשכה מונה צעדיי
עד הפנס הבא
|
כעדרי צאן
ינהו אחר חליל רועים
וצליליו יפים
|
מסירה מעצמי
צעיף אחר צעיף
כדי לזכור
ילדות נשכחת
|
הצער מכלה חלקות טובות.
בולס זמנים וקורבנות.
צער אדמה וצער אישה
לא ישוו לעולם ל עבר חף
|
ורק קולך פותח נתיבים
של חופש ואחווה.
|
וְהָיוּ חוּטִים בִּי נִטְווִים בְּךָ
כְּרֶשֶׁת קוּרֵי עַכָּבִישׁ. הָלוֹךְ וְטָוֹוה.
יָמִים שֶׁל פַּעַם אוֹחֲזִים אַהֲבַת חוּצוֹת
|
רגעים גדולים עיצבו ימיי
כסיפור שלא נגמר,
ואני מעצבת עלילה כרצוני
לחיות טוב ושליו.
|
קול הוריי קורא בעורקי
לקום לעבודה
ואני עצלה מתפזרת במיטה
לא קמה.
|
קיץ מאוהב
מתדפק בחלוני
חמים ומזיע
|
ימים טובים בפתחי
מבשרים סופו של קיץ מהביל,
חורך את הנפש לצאת מגדרה.
|
אחיזות ימים נפלו
כבלימה למאוויי הכמוסים
|
לילות נוטפי געגוע
שולחים זרועותיהם אליי
באים אליי ממכחולו של צייר
|
בבגרותי החלו פעמוני גילי
לצלצל ונשביתי בצלצולם.
שריגי חמדה מטפסים אלי
מכל עבר מלטפים מהותי,
|
מתבוננת בצמרות רחוקות
חולמות חלום משפחה.
מחובקת בחיי
אוחזת סנסיניי באושר.
|
פרחי שכחה רבים קטפתי
והם מעטרים ראשי בצורות
משונות של יופי.
|
קמטי חיים בכף ידי
פורצים חדווה נישאל
על גל.
|
וחיי עוברים בסך
כחרוזים תואמים בשרשרת
לא נגמרת
תלויים על צוואר התקווה
|
זרעי תשוקתך נובטים
בלבי השומם
רעננים וטריים
משוטטים ברחמי
הכמה לאהבה.
|
בין הפוגות סגרי הקורונה
נפגשת עם נכדיי,
משוש נפשי,
|
טובים ורעים גרעיני תשוקה
באים בשגרה ובדמיון אוחזים
ימים טרופים ומבוערים
|
קַקְטוּס מִדְבָּרִי מַקְרִין קוֹצָיו לַסְּבִיבָה וַעֲדִינוּת
רַבָּה בִּי מַשְׁרָה בִּי
אוֹתוֹתֶיהָ. תְּכֵלֶת חַיִּים נָתַתִּי
עֲבוּר קֶרֶן שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת
חַיַּי בְּאֹמֶץ רַב וּמַקְרִינָה
|
ען כוחות מחודשים תרה
אחר זריחות מאירות נבכי נפש
מפותלת.
|
אתה מרטיט בי מילים
בהינף שפה
נוגע לא נוגע בחוויות
|
והלילה מהלך בי כלוליין
בקרקס נייד של החיים.
|
רק אהבה תגרש את החושך
ותביא את האור אל מקומו
המרכזי בי.
|
והעולם כראי בי
מהפנט שעותיו,
מחולל מראותיו
ומעורר הערצה.
|
וינהו מבוכי הלב
אחר ברכה זו
לשנה טובה ומתוקה
|
ראשית שנה לבושה היותה
באה לקראתי עטופה כוכבי מרום
נוצצים בראשיתם.
|
יומי הפף לילי
ולילי עונשי
כיתד נאחזת בליבי
מבלי להרפות
|
פרידה היא סיכומה של פגישה
אמרתי לך בעיניים נחרצות
והלכתי לאי שם, במקום שהחרציות
נודדות בלילות ללא שינה.
|
רֶטֶט הַחֵשֶׁק
רֶטֶט מִלָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּאַהֲבָה.
וְיָמִים שֶׁל בְּלִימָה פּוֹעֲמִים
לַחֲווָיוֹת אִישׁ בְּאִישָׁה.
|
בבגרותי הנצו בי רימוני תשוקתי
והחיטה תפחה במחוזות עלומים.
יד נעלמה הפכה שירים למנגינות
שוררו אושר לבבי
|
רִיסֵי מְתִיקוּת מְעַפְעֲפִים בִּי אַהֲבָה
וְעֵינֶיךָ חוֹדְרוֹת נִבְכֵי נַפְשִׁי מֻרְכֶּבֶת
וּגְלוּיָה .
|
נופים רחוקים קוראים בי פסוקים
והשגרה שוברת הרגלים מילוליים.
|
אהבות רוצות בי לפרוח
גם ברגעים אחרים.
|
רוגעת מילים,
ניבטות בחשיכה
ממוללות תמלילים.
|
סייג לחוכמה היא
לא שתיקה
ואני שותה שיממונך.
|
וַאֲנִי רַכָּבוֹת נוֹסְעוֹת בְּגוּפִי
גַּאדוֹ. אוֹשְׁוִיץ. נוֹסְעוֹת רַכָּבוֹת
לַיְלָה וְיוֹם וּמִשּ-ְרֵפוֹת מְרִיחוֹת בִּי גּוּפוֹת אָדָם
|
המחר יקרוץ לאתמול
בידידות וענבלים של תקווה
יהדהדו בי לעולם.
|
לולאות לולאות
קושרת את חיי
בחבל אמיץ,
סולח היטב וחזק.
|
זוכרת לך געגוע
נסחף ברוח ובגשם,
לוכד חלומותיי ברשת
פרפרים.
|
בין מלמולי אהבה
למשחקים עובר קו
שאינו מחליד.
|
נֶעֱלָמִים חַיַּי בּוֹרְחִים לאֵינְשָׁם.
וְיָמִים יָפִים בִּכְדִי בָּאִים לְנַחֵם.
צְרוֹר פְּרָחִים צָרַרְתִּי בִּשְׁבִילְךָ
|
רוֹקֶדֶת בְּשִׁבְעָה סעִיפֵי תְּפִלָּה רִקּוּד עוֹנָתִי שֶׁל
חִזּוּר כְּמוֹ חַיּוֹת הַבַּר בְּגַן חַיּוֹת.
אֲנִי תְּכֵלֶת מְרוֹמִים רוֹקֶדֶת עַד סוֹף כּוֹחוֹתַי כִּי
יִכְלוּ לְחַפֵּש- אַחַר כְּמִיהָתִי.
וּמַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּנִי לֹא בָּאֵשׁ וְלֹא
|
שברירי ור בי
מתנפצים
טועים
תועים
|
בְּשַׁבְרִירֵי הַמִּלִּים הַשֶּׁמֶשׁ
בּוֹקַעַת בְּאוֹרוֹת נִפְלָאִים
מְאִירִים מַחְשַׁכִּים,
|
התרגלתי אליך
לריחות
לתשוקות
כנעל בית משומשת
|
שדות געגועים הם לפעמים
בית לחלום בו חלומות,
כרית להניח בה את הראש,
כר דשא לרוץ אתו באביב
שכולו חג, ותכלת מפעמת בוורידים.
|
סַעֲרַת יָמִים חוֹלְלָה בִּי שִׁנּוּיִים.
טוֹבִים וְרָעִים שְׁנוֹת חַיַּי.
כְּאִשָּׁה לוֹחֲמָנִית לְשִׁווְיוֹן פָּסַעְתִּי עֲש-וֹרִים.
בֶּאֱמוּנָה רַבָּה סָלַלְתִּי כְּבִישִׁים לָאָסוּר
וְהַמֻּתָּר בֵּין גֶּבֶר וְאִשָּׁה.
|
שורות חיי נכתבות
בשמחה, חיות את הרגע
ונאספות לשירים.
|
וְרֹאשׁ מָלֵא תָּכְנִיּוֹת לֶאֱהֹב וּלְהוֹקִיר. וְיָמִים
בָּאִים בִּי
מוֹבִילִים הִתְנַגְּשׁוּיוֹת.
אֲנִי שׁוֹשַׁנַּת רוּחוֹת שֶׁל הָעֲמָקִים
אוֹהֶבֶת כְּשַׁבְשֶׁבֶת מַצָּבִית בַּיָּמִים
|
ש-ְחִיּוֹת חַיִּים הֵן לִפְעָמִים
ש-ְחִיּוֹת לְמֶרְחַקִּים.
רֵאוֹת מְפֻתָּחוֹת מִשּ-ְחִיָּה לְמֶרְחָק
וְש-ִמְחָה חַיִּים עַל הַנּוֹלָד.
|
חיוך ומבט חם מעניקים
מטובם לזולת גם כשהלב
נעול לאהבה
|
קול צעדי תקוותי במרצפת
חייך נבלעו.
|
חורף חוגג היותו בין אדמה
לשמיים ממטיר ברכתו
לכל המסתופף בחיקו.
|
מרופדת באשישות
אני חולמת אהבה
|
ווְשִׁטָּה קוֹצָנִית שָׁרָה בִּי שִׁירִים
עֲנֻגִּים הַדַּרְדָּרִים וְהַבַּרְקָנִים בְּיָדֶיךָ
אוֹחֲזוֹת לִטְעֹם טַעַם חַיִּים.
קוֹצִים אוֹהֲבִים אוֹתִי בְּמֶרְחַק עֲש-וֹרִים.
טוֹבוֹת יָדֶיךָ עַד מְאוֹד גּוּפִי קָמוּר
לְאַהֲבָתְךָ.
|
המחר צופן אתמול
עכור
ניתז כביב שופכין
על קירות אפלים.
|
בּוֹא תַּבִּיט אֵיךְ צְחוֹק
רוֹעֵם בִּי מִתְגַּלְגֵּל בְּשִׁיפּוּלֵי
הַבֶּטֶן אוֹמֵר מִלִּים יָפוֹת
לַיְלָה רוֹקֵם כְּסוּת חֲשֵׁכָה
|
צומחת לאיטי בין צמתים
מסתעפת לריבוא עננים
|
גַּעְגּוּעִים נוֹשְׁרִים
כְּעָלִים בַּסְּתָיו
לְלֹא זִיכְרוֹנוֹת מְעִיקִים. קרא
|
שלהי אתמולים עטפו
אותי שתיקה.
מכונסת בדרכי אומרת
זריחות.
|
רוחות צעקניות, חמקניות
נושבות בי
|
בְּשָׁעוֹת שֶׁל הִרְהוּר
מִתְגַּשְּׁמִים בִּי חֲלוֹמוֹת
וַאֲנִי יַלְדָּה קוֹפֶצֶת בֵּין
שְׁלוּלִיּוֹת מַיִם.
|
בין לבין עומלת מילים
נדברות אליי בחשיכה
ממלמלות דבר חיבה.
|
חֹרֶף בִּי ש-ָמֵחַ כְּתִינוֹק.
וַאֲנִי רוֹכֶסֶת שַׁרְווּלִים לָעוֹלָם
מַבִּיטָה מִבַּעַד זְגוּגִית
|
שמחת בית אבי
עולה על שולחן החג
כל שנה, וזכרו מאיר
יומי בנגוהות אהבה.
|
פרפרים בי שמחים
קוראים הידד ליום בוהק,
מלא חדווה ואור נישאים
כגלים באופק.
|
שמחה בפרוזדורים
קוראת הידד
ליום חורף מעונן.
|
לוכדת שברירי אור
לכדי שמיכת חלומות
מניפת זיכרונות
|
כשאתעטף שמיכת קוצים
הדרדר יפגש עם החוח
תבוא ותנשק פצע ופצע.
|
ופועמים השמים פעימת התפעלות
וקוראים הידד לחיים.
|
וְשָׁמַיִם בִּי בָּאִים תְּכֵלֶת לוֹהֶבֶת
וַאֲנִי יָמִים רַבִּים שֶׁל אַהֲבָה.
מְצֹעֶפֶת אָהַבְתִּי גַּם לוּטָה בַּעֲרָפֶל.
תְּנָאִים שֶׁל חִבָּה נָתַתִּי לֶאֱהֹב וּלְהוֹקִיר נַפְשִׁי
בְּנַפְשְׁךָ, גּוּפִי בְּגוּפְךָ.
|
רוח חרישית מתהלכת
בי, שוזרת פנינים
לתהליך ארוך של
סבלנות ותקווה.
|
ימי ברכה באים
עוטפים אותי
בגוונים של שלום.
|
עם אפיקים זורחים של
תקווה ואהבה תכסה
ימים של שלווה ניבטת.
|
טיפות גשם נפלו
במרזבי חיי,
נשרו כעלי שלכת
מיותמים על פסיפס המדרכות
|
פּוֹל אָנְקָה שָׁר בִּי שִׁירִים
נִשְׁכָּחִים
עַל כַּנְפֵי שְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת
עֲנֵפִים מְלֵאֵי הַשְׁרָאָה.
|
נבטוטים צמחו
רעננים לרוח המתחדשת בי
סרוגים ברקמה צפופה
של חוויות.
|
שחר מקיץ משמיכת פוך
טבול ניחוחות שינה ובושם
|
ימי אלול מעיפים בי מבטים פנימה
להתבונן ולסלוח.
שנה חדשה בפתח טומנת בחובה
הפתעות נדירות.
|
יָמִים שֶׁל רֵיקָנוּת אוֹחֲזִים
בְּקַרְנוֹת מִזְבַּח הַחַיִּים,
לוֹחֲשִׁים לַיְלָה טוֹב
|
וְהַזְּמַן פּוֹעֵם פְּעִימוֹת
כְּמוֹ שָׁעוֹן זָקֵן שֶׁל פַּעַם
סוֹבֵא זְמַנִּים וְעִתִּים.
|
זוֹ הָאַהֲבָה תִּידׇפֵּוק עַל שְׁעָרִים
לִפְתֹּחַ לְבָבוֹת קְפוּאִים.
בִּמְחִי יָד תֹּאחַז שַׁרְבִיט קֶסֶם
|
כולי גלים של ים
מציפים בי חלקות אושר.
|
בַּזַּהֲרוּרִים שֶׁל הַחַיִּים
יֵשׁ לִפְעָמִים עֶדְנָה
בָּאָה בְּגַלִּים שֶׁל נֹעַם
וְיוֹם מְבֹרָךְ קוֹרֵא הֵידָד
|
גְּסִיסוֹת רִגְשִׁיּוֹת הֵן
לִפְעָמִים מַעֲנֶה
לִיחָסִים לְקוּיִים
בְּאַהֲבָה וְתִקְשֹׁרֶת.
|
הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד בֵּין סְדִינִים
וּבִלְעָדֶיךָ הַחַיִּים חֲסֵרִים.
אֲהָבוֹת נוֹבְטוֹת בָּאָבִיב
וּמַגִּיעוֹת לְש-ִיא בְּחֹם הַקַּיִץ
|
תְּכֵלֶת נָתַתִּי בַּלֵּב
וּמַנְעוּלִים בִּי נִפְתָּחִים
בִּזְרִימָה שֶׁל אַהֲבָה
|
טללים של אתמולים עכורים
נותרו בי כאילו לכסות
ידיעות מרעישות
|
וַאֲנִי חֲבוּקָה בְּךָ
כִּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ שֶׁאֵינָן כָּלוֹת
וּזְרוֹעוֹתֶיךָ מְגוֹנְנוֹת גּוּפִי בְּיָם שֶׁכֻּלּוֹ
טֹהַר.
יָמִים נִבְרְאוּ לְמִשְׁמֹרֶת רְגָשׁוֹת
|
ואני סוחטת את הדממה
כמערבלת בה חוויות
ותרחישים אפשריים
ליפות את מציאות חיי
|
שְׁתִיקוֹת שֶׁלִּי מָה תְּסַפְּרוּ לְיַלְדְּכֶם?
הַרְבֵּה כְּאֵב וּתְקוּמָה בָּכֶם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת.
וְאָנָה אֲנִי אָבוֹא בִּשְׁתִיקַתְכֶם.
לֹא זָעַף הָרוּחַ וְלֹא כְּסוּת פָּנִים תְּנַחֵם.
|
צעיפי תקוות נושנות
מאירים כאלומת אור
מסמנים התבהרות מלאה
של חוויות.
|
זיכרונות הם דפים בספר חיים
מרגש ובלתי מסתיים.
|
וַאֲנִי מַיִם זוֹרְמִים
בְּתוֹדָעָה מְסֹעֶפֶת אַהֲבָה
וִילָדִים בִּי גְּדֵלִים כְּמוֹ עֵש-ֶב פֶּרֶא.
|
והאביב בעקבותיי
כמאהב עקשן
מקלעות מילים בי
רוצות לבקוע.
|
והאביב בעקבותיי
כמאהב עקשן.
|
ימים באים והולכים
ועיניך מלוות אותי
מכילות, מקבלות
|
את תקוותי האביביות
תליתי בחוץ לאוורור
מפני החורף המכלה.
|
הִנֵּה יָמִים בָּאִים כֻּלָּם אוֹר
יַעֲטֹף גּוּפִי כְּמַלְבּוּשׁ
וּתְכֵלֶת בּוֹקַעַת זְרִיחוֹת
תַּפְצִיעַ שָׁמַיִם טְהוֹרִים
|
נִכְסָפִים יָמִים בִּתְכֵלֶת לוֹהֶבֶת
חֲוָויוֹת וְשָׁעוֹת מִסְתַּתְּרוֹת בַּמַּחְתֶּרֶת
רִיגּוּשִׁים.
כַּפַּיִם נָתַתִּי לְחַיִּים טוֹבִים לְלֹא מְתָחִים וְרֹגַע
בִּי שׁוֹרָה כְּמָרִינָדָה.
יַלְדוּת ש-ְמֵחָה וּבַגְרוּת פּוֹעֲמִים
|
הַתְּכֵלֶת נוֹגֵן בִּי
מַנְגִּינוֹת ייִחוּדִיּוֹת
מַלְחִין יָמִים שֶׁל
אֹשֶׁר וּכְאֵב
|
וְאַהֲבָה בִּי בָּאָה
בִּצְבָעִים בְּהִירִים וּתְכֵלֶת רוֹגֶשֶׁת
עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְרוּחַ אֱלֹוהִים בִּי
מְבַקֶּשֶׁת תְּפִלָּה
|
סַעַר בִּי מְנַגֵּן נְעִימוֹת
וְשׁוֹזֵר נִיגּוּנִים בַּלֵּב.
אֲהָבוֹת בְּנוֹת חֲלוֹף הֵן לִפְעָמִים
גַּעְגּוּעַ לְעָנָן גֶּשֶׁם שֶׁיַּמְטִיר מֵימָיו
|
תלתלי קיץ מבשרים היותי
מבלה יותר ומקייצת בין שבילי דעת.
|
צְלִילֵי חַיִּים נוֹגְנִים בִּי
מֵיתָרִים כִּפְלַיִם
כִּנּוֹרוֹת לְהִתְפָּאֵר.
|
פִּיקָאסוֹ מְצַיֵּר בִּי
תְּמוּנוֹת חַיִּים נוֹגְעוֹת
בַּהֲוָויוֹת עֲמֻקּוֹת.
|
כינורות בי מנגנים
מנגינה רבת ערך.
פיקאסו מצייר בי
תמונות של אהבה.
|
בַּיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי הַחֲשֵׁכָה
הִסְתּוֹבַבְתִּי לְבַדִּי רֵיקָה מֵאָדָם
וְיָדַייִם בִּי מִסְתַּעֲפוֹת כִּתְמָנוּן
רַב רָאשִׁים.
|
מונה הזמן פעימותיו
וזולגות השתיקות.
רעמים וברקים באו
ונדמו.
|
תן בי כוח
להיות חזקה ומסועפת
כצמרות העצים
|
קמטוטי תפילה ישנים
חבויים בי מימי ילדותי
כשאבי היה מתפלל בבית כנסת
עטוף טלית כולו הוד וקודש נסתר.
|
אהבות באות
בטיפות גשם זולגות על שמשה,
ביום בהיר של שמש
מאיר ערפילי אתמול.
|
בקרוס רגליי עוד
אתפלל לניצוץ שהלהיב
בשר ורוח.
|
תרמילי תקוות נגוזות ברוח
נשאתי על שכמי אולי יבוא היום
ואתעורר מהציפיות הנוברות בי
כחולדה.
|
וְהַיָּם נוֹהֶה בִּי כִּפְלַיִם
עוֹרֵג מְשׁוּבוֹת
חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת
|
וּזְרָמִים שֶׁל תַּת מוּדָע זוֹרְמִים
כְּמוֹ שֶׁוּוֹלָךְ הִגְדִּירָה "תַּת הַכָּרָה
נִפְרֶש-ֶת לִמְנִיפָה",
אֵינֶנִּי מְחַבֶּבֶת אֶת ווֹלָךְ
|
ריח זיעתך
היכה באפי
חושני להכאיב
|
בין שבילייך
פסעתי שיכור
מריחות ותחושות
|
כמו שגרה טובה
הבאה בעיתה
התרגלתי אליך
לריחות
לתשוקות
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
