[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אוסנת דהן
קריסטל אומרת שלום, שלום!

ICQ 49006775 49006775  crystal

אל היצירות בבמה האהובות על אוסנת דהןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אוסנת דהן
את משחקת.
מציירת איקסים
על אנשים.
עוד אחד
ותנצחי
אבל במשחק הזה
המפסידים
הם האנשים
המסומנים
וההפסד עבורם
הוא סופם.
את משחקת,
באש.

http://stage.co.il/Stories/126988#top

אש....




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
האדם המיוחד המלאך שלה שתמיד נהנתה ללעוג לו ברבים
שתמיד אמר לה עד כמה היא שוקעת ועד כמה היא עשויה מחומר שלא
מסוגל להרגיש שלא מסוגל לרחם אבל האמת היא שהיא כל כך ריחמה על
עצמה שלא נשאר לה מקום לחלום או לאהוב רק להסתמם.

אני צועק לעזרה, אבל לאף אחד לא איכפת. מה החלומות שלי, מה אני
מעוניין להשיג לילדיי, אין לנו חינוך הולם, אין לנו עבודות
הולמות, אנחנו רק שולחים את הגברים לבנייה ואת הנשים לניקיון.

(אוי אלוהים, אני חושבת בראש... למה לא מבינים אותנו?... קהילת
הבי סקסואליות, אנחנו אוהבות גברים ונשים גם יחד, למה אסור
שניים? נו באמת, למה אתם חייבים להיות כל כך קשים?) ואז אני
מחזירה את מבטי למבטה של נוית...

ואז הכל עבר בפלאשים בראש, נזכרתי בימים שהוא היה דופק אותי
מאחורה ואני הייתי דורשת לקבל יותר חזק, ותוך כדי מקפיצה כמה
שוטים, אולי איזה 34 , אולי יותר, לא היינו סופרים.

יקירתי אנא סילחי לי אני יודע שטעיתי אך כמו בטבע גם ללב ארבע
עונות

אף פעם לא הבנתי את זה, אני רק לידו וישר אני מתחילה להרגיש
חרמנית, למה מה קרה? אני שונאת את כל המשיכה הפיזית הזאת, איזה
עסק מתיש ומעצבן ואם אני לא רוצה להימשך אליו? מה זה הדבר הזה
שהגוף שלי לא מקשיב לי? הרי אני המוח! לא הוא...

האמת היא שאין שום אמת, שכל דבר מציאותי שנראה לעין הוא בעצם
מזוייף... כך היא אמרה בקול המדוכא שלהוהניחה את כוס המשקה על
השולחן, כבר לא היה איכפת לה משום דבר...

אני זוכר אותה כמו מתוך חלום, התלתלים שלה שקופצים לכל עבר,
העיניים החומות הגדולות ובעיקר הגוף שלה שדורש שינשקו אותו
ויחבקו אותו לכל אורכו ורוחבו והמבט, המבט החתולי שלה ששידר כל
כך הרבה סקס...אלוהים!!! היא הייתה מושלמת...

אבל אני בהיתי... מה עוד אפשר לעשות?בהיתי בתקרה ובהיתי בקיר
ואפילו בריצפה... ואחרי כל המחשבות שרצו לי על מה הייתי עושה
עם לידור ועד כמה אני רוצה לראות אותו ולעשות לו אלוהים יודע
מה, התיישבתי...ישבתי לעצמי בחדר והסתכלתי לכל הכיוונים.

היא נכנסה לחדר עם ניחוח הבושם שלה שתמיד סחב אותי כמו חתול
מיוחם היא נשענה לאחור על השולחן פתחה את הרגליים והרימה את
השימלה זה תמיד היה הסיפור שלי עם מרשה מור היא הייתה מסוכנת
והיה לה מחשוף שהיית רק צריך להתרומם בשביל לראות הכל הבעיה
הייתה איך להתרומם

הוא סורק אותה בעיניו שמלה שחורה סקסית צמודה לה על הגוף,רגליה
החלקות שזזות ומתחככות זו בזו ,נעלי העקב שמבליטות את
כפותרגליה העדינות, השרשרת שנופלת מצווארה הארוך אל תוך המחשוף
ומראה את שדיה בצורה כל כך יפה שבא ללקק ועיניה החתוליות
שאומרות הכל.


לרשימת יצירות השירה החדשות
להעצר. לעמוד בשתיקה מוחלטת ולהסתכל על הרחוב הסואן.
כמה זה מעניין... סתם לעמוד ולהתבונן...
בשעות הטירוף של תל אביב,
מיליוני אנשים טרודים בחיי היומיום מסביב. ואני?

אל תנסי לעבור בשערי כי אגרשך,
אל תנסי להסתכל בעיניי כי לא אתרגש ממבטך.
אל תנסי להכות אותי כי אכה אותך חזרה,
ואל תנסי לצעוק לי שאת בלעדי אבודה!

אחרי חודשים רבים שישבתי ומחאתי נגד אהבה
אני מוצאת את עצמי שבויה בקסמה
לא יכולה להסביר כיצד אני מרגישה
אני לא עצמי כשאני בסביבתך...

מחר אני אעזוב לי לחפש צוק גבוה, גבוה ותלול
ואחרי שאשתכר נפשית אשלח לך מכתב בהול, כן בהול
ובו יהיה כתוב...
לא אוהב יותר, אבל כאוב!

תמיד הייתי בן אדם שחור, אחד שלא מפחד למות
חצי מהחדר שלי היה צבוע בשחור, חצי מהנשמה שלי הייתה תלויה על
חוט
הסתובבתי בכל פינות הרחוב, עישנתי חומר רע, חומר טוב

החלום הכי גדול שלי הוא להיות במסיבת התה של עליסה והכובען,
החלום הכי גדול שלי הוא להיות סגורה בגן.
החלום הכי גדול שלי הוא ליפול מהנדנדה,
החלום הכי גדול שלי הוא לא להיות מבינה....

אם רק יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור לעולם לא הייתי מעיזה
להתקרב
כי הריחוק ממנה קרע ולעולם יקרע לי את הלב

אז אם אי פעם תראו את אלוהים, כן, אותו אחד ויחיד...
תמסרו לו שאין לו מה לחפש אצלי
לא בהווה וגם לא בעתיד.

אומרים שכשבוכים כל הדמעות זורמות לים ואני יושבת לי כאן
מתבוננת בתמונה ויודעת שאתה שם. הדמעות שלי לא זורמות לים הן
הולכות לאיבוד בחול החם כי כואב לי אבל לא כואב לי מספיק אני
לא יכולה לנשום אבל זה לא דיי מחניק

אני עומדת במעגל ומביטה סביבי....

תמיד אימא אמרה לי שאני צריך להיות גיבור, לא ידעתי מה זה
שתגדיר האם זה היה כשהייתי שיכור? או אולי כשהזרקתי את מנת הסם
הראשונה או אולי שממנת יתר איבדתי את ההכרה?
מתי הייתי גיבור אמא יקרה? ומתי האת היית גיבורה? האם זה היה
כאשר פתחת בפני את הדלת ואמרת תלך?

ביקשת שאבקש משאלה, ביקשתי אחת לכל כוכב
אוי כמה תקווה הייתה לי בכוכבי הזהב

כמה עצב יש בדמעה?

והמועד קרוב אתה עוד מעט חוזר
אבל איך זה שהזמן כאילו לא עובר?

יש בך כל מה שאין בי
שמחת חיים... אבודה או שפשוט נגמרה לי
סבלנות אין סוף...

לא לכולם יש בלב מגירה
אבל אצלי היא פועלת כמו במלחמה
תחילה, אוגרת ואוגרת דברים...

שפנים סגולים קפצו מסביבי וראיתי ילדה אחת ישובה לשולחן. כולה
בוכה במין גינה סבוכה מלאה בתימרות עשן. רציתי לרוץ אליה, לחבק
אותה, להגיד לה שגם לי עצוב. במקום זה, ישבתי במקומי וראיתי
אותה נחנקת בדמעותיה הרבות...

הסיפור נהייה חלוד כמו קופידון והאהבה נגמרה...
לך תחפש את עצמך אצל מישהי שתרצה אותך!

עכשיו, אתם מצטערים שלא נתתם לי יד כשסירתי הקטנה החלה טובעת
אבל האמת היה בה חור עוד לפני, עוד לפני...

ואי אפשר לחזור, ואי אפשר לשנות ולגלגל את הגלגל לאחור, ואין
דרך ואין מחילה
ושנינו יודעים שיש מילה אחת שלא אומרת כלום ולא משנה-סליחה

פעם היה ילד שכל מה שהיה בעיניו היה עצב, וכל מה שהיה בעיניי
הסובבים אותו היה שנאה
וכל מה שליבו ידע היה כאב, וכל מה שגופו הרגיש היה קנאה

הרוע עדיין נראה בעייניה הצלולות, השפיות לא הצליחה לכסות ושוב
היא נוטלת לה גלולות
עוד אחת מזו... כן יש הרבה צבעים, היא שומעת בכי של תינוק מכסה
את אוזניה מסתובבת במעגלים, היא כל כך יפה ועיניה כה כחולות
ואין איך להציל את הקורבן מנפילה שכזאת כן התהום קרוב

אנשים קטנים, מבולבלים...

המפתח לליבי נגנב
מי יודע באיזה שדה שכוח הוא נשכב
ואני סגורה, אטומה

קין מניאק, מושך הרבה בחורות. אני הייתי בתולה וקין שונא לא
מנוסות.
קין, אתה פשוט בן אדם לא נורמלי,קין אתה פשוט קללה, קין גע בי!

יורדת מעיני טיפה ואני בוחנת אותה מקרוב קרוב איך יכול להיות
שהיא כל כך שקופה ומבטאת כזה מכאוב?

אהבה
ושאתעורר לא תהיה פה עדיין ואכנס למערבולת חושים
אפצע את עצמי וארגיש יותר טוב...
איכשהו הריח שלך למרות היעדרותך יגרום לי לחוש אותך קרוב.
ולמען זה... אקריב את חיי

אנחנו הפכים
דברים סותרים תמיד מדליקים

למחרת הוא מבטל ואת שוב בוכה
אני אוהבת אותך, את לא מבינה?

דממה נשברת נר נופל ושורף את העולם עד שהגהנום קופא
ואני ישבתי כאן מוכנה אבל את שוב מתחבאת חצי פרצוף יוצא לאור
מן הסבך
ופתאום עלומה נתקעת במראה ואת רואה אותך

הסתכלתי שוב על כוכבי הבודד, וליבי החל רועד
ופתאום נשמתי לא יכלה לחכות, והוצאתי את רעלי גופי בפליטה אחת
קצרה,
ופתאום שמתי לב שזקנה אחת בי בוהה, רציתי לעשות לה פרצוף שיראה
לה מה אני חושבת

ואתה מוצא את עצמך שבוי בתוך הרגשה אפלה
חוסר אונים מוחלט ללא מילים לנחמה
לא מבין איך לארוז את הדברים,
תקופת חיים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
לקום לנשוא תפילה לישיבה לנשוא תפילה מיטה ואני היה לי טוב היה
לי רע רציתי לפעמים למות במגבת השתיקה טלית של טהור עם שני פסי
תבונה ובגדים של אבל ושמחה מהולים בשנאה לכופרים האלה הכופרים
הארורים האלה שגרמו לי לרגע להסתכל לתוך עולם

אני במבוך שוב.

והגאות מגיעה והנהר יורד מטה, מטה... מרטיב את כולי ואני
בוכה...
כמו ילדה קטנה, מסכנה, יחפה ויתומה.
שלא מבינה איך היא דחפה אותך כל כך רחוק ואיך היא נשארה לבדה

אי פעם ישבתם ובהיתם בדגים?

הופיע הוא לעיניי, בתחילה ראיתי אדום אחר כך אור לבן, אור לבן
וחזק, שמעתי הרבה צחוק ומישהו צעק, חתול טלטול עצרתיו אתה בטוח
שזה היה אלוהים?
אולי זאת הייתה שברולט אדומה משנת 70?

ברגע של טביעה לא מוכרת ברעיונות אידיאולוגיים מזוייפים,אני
אנוכי ואנוכי היא מסכת גדולה הנכנסת לקו לא מוגדר ושמו חיים
וביום שאוריד את מסכותיי אהיה טהורה כי נמצאת אני במקום שממנו
גורשתי לפני מיליוני שנים והמסכת של חיי עוברת לנגד עיניים
שמכירות מסכה לא פנים

הבקשה היחידה שיש לי לנשוא לפני השינה, כשאני בוהה בשמים,
היא - שלא תיזל לי מהידיים.

אני מרגישה את הצורך להתקלח ולעטוף את עצמי בקצף לבן של אמבט
ולהתעלס עם הברז עד שאגיע לאובדן חושים ואצעק את שמך ואז בתוך
כל הדממה הזאת אני אחשוב עד כמה אני אוהבת את הברז ולא אותך

ולסיום תודה רבה לכל האנשים המניאקים שנתנו לי השראה לקטע
הזה...

אינטרוספקטיבי
נמאס,כן נמאס לי להיות חלק במשחק המאוס הזה...

הוא בטח לא היה טורח אפילו לקרוא...

אני יושבת כאן, על ספסל לבד...

כשאני עצובה באים חלומות עצובים, ושאני מתעוררת מחלומות עצובים
אני כועסת! כי למה החלומות בוחרים להיות עצובים כמוני? מה הם
מנסים לעשות לי יותר עצוב?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
נדודי שינה הם סימן ראשון לשיגעון
מערפילים את התחושה, לא נותנים לישון
ואני מרגישה כבר על הקצה - כאן ולא כאן
ומה עושים מפה - מאין ולאן




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
אני אוהבת
פרסומות, במיוחד
עם מנגינות
באנגלית.

האשה הקטנה
מרחיבה את אוצר
המילים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1536. בבמה מאז 7/1/01 15:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאוסנת דהן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה