[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אושרית סגל
קצת ממני..


אל היוצרים המוערכים על ידי אושרית סגלאל היוצרים המעריכים את אושרית סגל
אושרית,
נולדה ב-3.10.88... עדיין כאן ולא מתכוונת לעזוב עד
שתשיג את האושר שלה.
ובנתיים מסתתרת מאחוריי היצירות הבאות.
כל מילה- חתיכה מחייה
כל יצירה- עולם ומלואו.

מוזמנים להשאיר תגובות, הערות והארות.


-----------------------------------------------------------------
פלוגת הצער(מילה למאזינים)/ אביב גפן

פלוגת הצער היום בלילה ניצחה את פלוגת השמחה.
חיילי הדמעות ירו צרור של בדידות על חיילי האהבה
חיילי החיוך ירו חץ של אושר,פלוגת הצער לא נפגעה
חיילי החיוך ספגו רימון של נוסטלגיה, פלוגת הצער
נצחה.
ומאז כל ערב הם פותחים שולחן בחדר ליבי הקטן
לפעמים השמחה שולחת מרגלים אך לרוב מגלים את כולם.
הצער עושה אימונים בין ריכסי היאוש שנמצאים ליד הר
שתיקה גדול
הם שטים על ספינה עשויה מחשיש הם שטים על הים שעשוי
אלכוהול
אז אם פתאום אתה שומע בלילה תהלוכת צער ליד חלונך
אז כנראה שפלוגת הצער הלילה ניצחה גם אותך.




לרשימת יצירות השירה החדשות
אינני חושבת שעוד אכיר מישהי כמוך,
פנייך הן יפות מכל הפיות שבעולם,
עיינך החומות מדברות בשפתן...

כבר ידוע, זה נגמר,
כל מה שהרגשנו כבר עבר

הרגש משתלט על ההיגיון
אולי עוד חיוך אחרון ואחר כך לישון

כשתבין שאני כואבת, מיואשת מהציפייה,
כשתראה חיוך סדוק שנגרם בגללך,
כשתראה דמעה גדולה שיורדת מעין ריקה...

לילה טוב שתיקה מתוקה ועיניים בוהות

בדידות
הלילה שוב הגיע, חשבתי שירגיע,
אבל הוא סוער, אליי מתאכזר,
שוב הרוח מכה בחלון, אני מכבה אור אחרון

בדידות
רוצה ליטוף ומגע
רוצה חיוך ולחישה
רוצה מכתב עם כתב עקום

מרגישה כמו תינוק שהגיח לעולם
ומפחד להשתלב ברקע.

ייסורים
אם מאור נר קטן זה מה שהיה
עכשיו זה רק גפרור שרוף ללא להבה
אם חוכמה הייתה, נשארה רק טיפשות
אם כאב היה, נשארה רק בדידות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
הלוואי שהיה לי זיכרון ייחודי שלנו, אני ואתה בתמונה ממוסגרת
על אדן חלון מאובק.
פעם עוד ניסיתי להסתכל שם, בתוך הכחול הצלול שלך, ניסיתי
להבין. לחפש תשובות.
היום אני פשוט מקבלת.

יסורים
נדמה שהסוף במרחק נגיעה,
ואני כבר יכולה להרגיש אותך עוזב, מתפורר ממני...

מכתב
מחר השמיים יהיו ריקים מעננים ויהיו מלאים בכחול,
לרחוב תשוב המולת היומיום והנמלים ישובו לאסוף את מזונם לחורף.

היא כל כך נאיבית, חושבת שאם תחייך ותהיה קופצנית הכל יהיה
בסדר ושהכל יחזור להיות כמו פעם.. כשהייתה קטנה.
משפחה מאושרת, הורים אוהבים, חום מקיף מכל כיוון, חברים בכל
דקה פנויה ביום.. היא יודעת שזה לא יחזור, היא יודעת ששום דבר
לא יקרה שם בחיים החלולים שלה..

מכתב
אני חושבת שהדבר היחידי שאני מכירה בך זה את מגע גופך לידי,
ידיך שנוגעות בי באיטיות ועיניך שבוחנות אותי בשתיקה. ואני?
אני רק שוקעת בכל אלה.

קצר
היא שוב מצאה את עצמה יושבת בחורשה בצהרי יום שישי,
מקשיבה לעורבים ומתמקדת בנקודה כלשהי באופק הרחוק

את שוב עומדת בתחנת האוטובוס שמול תחנת הרכבת של ת"א השלום,
מחכה לאוטובוס 56 שייקח אותך אליו, למרות שאת שונאת
אוטובוסים.
מוציאה עוד סיגריה מהקופסא ונשענת על הדופן הקר והרטוב של
התחנה בגלל הגשם שירד מספר דקות קודם לכן...




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
אם אין אני לי,
לפחות יש לי
סלוגן.


תרומה לבמה





יוצר מס' 21536. בבמה מאז 30/3/03 3:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאושרית סגל
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה