|
שוב אני נזרק למסדרונות העצבות,
מנסה מהר לברוח,
אבל תלוי כמו בובה על חוט.
|
קחי אותי אלייך בחזרה,
קבלי אותי שוב באהבה,
אל תאמרי שאותי כבר שכחת,
שאת הכל זרקת מקופסת הרגשות
|
|
|
אני קרוע בין
שני עולמות:
מצד אחד אני מת
לאונן.
ומצד שני...
טוב אני רץ...
אביה האיום. |
|
