|
היא ניסתה ללכת נגד.
היא ניסתה להפסיק את זה.
היא לא ישנה לילות, היא לא אכלה ימים,
היא ידעה, שאם תעצום עין, ואף לשנייה, היא תראה אותו מול פניה,
חיוור, עם עיניים ריקות, ופרצוף מאשים.
|
היא הייתה מלאך תמים. היא כבר לא.
להתמודד היה לה קשה מדי, את הבחירות שלה היא עשתה, ואף אחד לא
יוציא אותה מזה, הרי בין כה אף אחד לא רואה, אף אחד לא שומע,
ולמען האמת, לאף אחד גם לא אכפת.
|
כל כך הרבה מסביב, כל כך הרבה רוע, כאב, שנאה, אכזבות, שאלות
אנסופיות...ואין תשובה.
ואיפה אלוהים שצריך אותו? הרי הוא היודע הכל, הוא מעלינו בטוב
וברע אז איפה הוא שרע לי?
|
חדר חשוך.
היא יושבת.
אותה מיטה מוכרת,
אותה שגרה מנוכרת.
|
כולנו רודפים אחרי האושר,
אף אחד לא הוכיח שהוא קיים,
ואם מישהו יימצא אותו,
שיביא לי גם.
|
|
|
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
אז מאיפה בעצם
שותה הדג?
דגן? |
|
