[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על אושר אושראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אושר אושראל היוצרים המעריכים את אושר אושר
תכירו את אושי.
נולדה בשנת 1986, טוענת שמאותו רגע חלתה במחלה
הנקראת "חיים" ומחכה לרגע שיוכיחו לה אחרת.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
הבטחת שתשמור לי על הילדה. זו עם השיער הארוך והעיניים
הגדולות.

מוסר השכל
לפעמים היא הייתה מחייכת חיוך כל כך גדול עד שהוא היה מתפוצץ
לצחוק מתגלגל. כזה שמתחיל מהבטן ונגמר בעיניים הקטנות והשוחקות
שלה שהיו כמעט-כמעט נעצמות.

געגוע
אז אתה עוצם עיניים ומבעד לריסים הסבוכים, כחייך, מסתנן לו
זיכרון עמום שמכווץ את ליבך ומעורר בו את אותו געגוע ישן.
כמו בשידור חוזר אתה מקבל הצצה נוספת. וזה עובר לידך. לא ממש
בתוכך. נוגע-לא-נוגע.
ואתה לא יכול להסביר את הגעגוע הזה, למשהו שמעולם לא היה.

ייסורים
אני שולחת אליו בזהירות יד, מלטפת לו את הפנים המזיעות. הפנים
שאתמול העבירו בי כל כך הרבה פחדים, איך שהוא השתולל שם וצעק.

הביטחון והאמונה העוצמתיים שלך עדיין נותנים אותותיהם בכל עת
של יאוש ואיבוד תקווה, מחזיקים אותי לעוד רגע קצר מעל לפני
המים, נותנים לי לנשום עוד נשימה אחרונה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
העבר שלך נראה ברור מתמיד והוא רודף אותך.
הוא לא נקבר,הוא חי בתוכך בתור זיכרון קשה-
מפר כל שלווה פנימית וכל שקט נפשי.

נוסטלגיה
עכשיו אני צועדת לבדי ברחוב שצעדנו בו פעמים רבות לפני,
לפתע נשברת, כמו העלים תחת רגלי,
נופלת אל הרצפה הקרירה
ודמעה גדולה זולגת על לחיי הסמוקה.

לגעת.
בשתי ידיים.
חזקות, עדינות, רכות, מלטפות.

קצרצר
קצובות
לא מחסירות ולו אחת

מסודרות בקפידה
אחת על השניה
מחביאות
מסתירות
מכסות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
פתאום מחלחל בי הרצון הזה להרגיש את המקלדת נלחצת וקופצת
במהירות מפליאה תחת האצבעות הרועדות, לראות את האותיות על המסך
המרצד הופכות למילים.

ביקשת אנרגיות, כוחות נפשיים. כן, תלית בי זוג עיניים ירוקות
גדולות וביקשת שאני אתן לך קצת כח, משהו שיעזור לך לגמור את
השבוע. בתמימות הזו שלך, ילד, הבטת בי וביקשת את הדבר המסתורי
הזה שהרבה היו משתוקקים לדעת מה המתכון שלו, ואף אחד, בעצם, לא
יודע מה זה בדיוק.

מכתבים של געגועים תמיד עושים לי
להרגיש משהו מוזר בבטן,
מן הרגשה של שידור חוזר.

זכרונות
כשהדקות חלפו, הספקנו כבר לראות אמא מניחה את ילדה על הכביש
כדי לחסום את התנועה ואפילו לראות סכין נשלפת לעברנו - לא
היינו מוכנים, לא ידענו איך להגיב, היינו משותקים.

מכתב
לא, אני לא בורחת, אני לא מתקפלת. אני משחררת אותך מנוכחותי
המעיקה אחרי חודשים של היאחזות אחד בשנייה, חודשים של תלות
עצומה, אני מרפה ונותנת לך לפרוש כנפיים כי אני יודעת ובטוחה
שזה יעשה לך רק טוב. לא, אני לא בורחת. אני אהיה כאן תמיד אם
תצטרך כתף לבכות עליה

אז למה, בעצם, את כל הזמן בוכה? אפילו עכשיו, נכון? כשאת קוראת
את השורות האלו ומבינה שבעצם אין סיבה לעצב, לכאב ולדמעות, שוב
מתחיל הלחץ הזה בעיניים.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
איבדתי תקווה. הייתי חייבת להגיד את זה כי מסתבר שאתה פשוט
עיוור מכדי לראות. ת'אמת, אני עושה עבודה טובה, מטשטשת
במיומנות של צייר את השחור והאפור, ומכניסה במקומם הרבה מהאדום
והורוד הזה.




(שידור חי מגביע
דיוויס, ערוץ
1)

שדרן א': הממ,
רק שתדע, הראל
לוי פה לידינו,
אתה יכול לשאול
אותו משהו אם
אתה רוצה.
שדרן ב': תודה
לך.
(פאוזה)
שדרן ב': שלום
לך הראל לוי, מה
שלומך?
הראל לוי: טוב,
תודה.
שדרן ב': הנה,
שאלתי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 29496. בבמה מאז 21/12/03 18:35

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאושר אושר
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה