לקח לי שניה להבין שהתעוררתי לסיוט, ואז הנשימות הכבדות, אי
הרצון להאמין במציאות האכזרית שנחתה עלי, המועקה, חריקת
השיניים והחתכים שנעשים על מנת לטשטש את הכאב הנפשי האיום
הזה... כלום לא עוזר.
נכון, כשאתם מרגישים ממש טוב, אז הכל צבעוני יותר? חי יותר?
אתם מחייכים יותר.
כלום כבר לא כואב, לא חושבים בכלל על הגוף הפיזי... בשתי
מילים: גן עדן. המקום הזה לא נמצא למעלה, הגיהנום לא למטה.
שניהם פה מסביבנו אבל אין לנו את היכולת להבחין בהם.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.