|
זה סיפור חיים על ילדה.
על דימיון.
על אכזבה.
על עצב.
ולפעמים על שימחה.
אומרים "יהיה בסדר"
אבל המניאקים לא משאירים תאריך
בדימיון שלה, הוא מגיע. ולא, הוא לא אביר על סוס לבן, האמת
שהוא גם לא כל כך מושלם.
|
שנינו יודעים, זה או להיות ביחד או לא לראות אחד את השניה
לעולם.
|
הסתכלתי על עצמי במראה שבוע אחרי וראיתי רק רחמים לאן אני
נעלמתי?! אני לא יודעת. פעם הייתי חזקה, בכלל לא האמנתי באהבה,
לא האמנתי שאני יכולה לאהוב, ואם כן אז לא להיות שבורה ככה.
|
אני מחזיקה את עצמי ערה בכוח, כאילו אני מזוכיסטית.
רוצה להרגיש את הכאב.
|
לפעמים אני עם דמעה אחת
ולפעמים עם מאה
|
שחיוך זה זיוף
משחק של שרירים
שחיוך זה זיוף
הפנים שמחים
|
תשאר כדי שירגיש כאילו זה אמיתי
הרגע הזה והמבט הזה
והמגע שלך והנשיקה שלך
תשאר עוד קצת
עוד מעט
|
לשתות את הדם שנוזל לי מהגוף כדי להמשיך לחיות
ללקק את הפצעים שלי שלא רוצים להסגר
ללקק את הפצעים שלך שמסרבים להתקרש
|
להיות תלויה בך כאילו אתה החמצן היחידי שיש בעולם.
לנשום עוד דקה ממך ולהחזיק את הנשימה עד לפעם הבאה
|
הולכת לשירותים ומקיאה עד שיוצא לי הלב דרך העיניים, בצורה של
דמעות.
|
האמת, שאם היה לי אומץ הייתי מתקשרת ואומרת לך את כל האמת
ומוסיפה דוגמאות.
|
העיניים עצובות אבל מי בימנו באמת מסתכל עליהן?! העיקר שהפה
מספר את מה שרוצים לשמוע.
|
רק שיפסיק הכאב הזה.
זה מתפשט לי בגוף בפתאומיות. מה שאני לא עושה זה כואב
|
זה, זה נקרא לחיות. הרגע הזה של הכאב, הדימעה, הצער והיאוש.
הכאב של האהבה מראה לך את הצדדים הכי אפלים שלך. אתה מתמודד עם
עולם שלם, עם לב שבור, מוח עמוס וראש כואב.
|
אין מה לעשות אנחנו נותנות להם תיקווה להמשיך לחיות, בשביל
הזיונים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יש סבונים שאי
אפשר להרים...
קוויר אין דה
סיטי |
|
