היא ילדה שאוהבת את השמש, אוהבת חום, קיץ ושמיים
בהירים.
היא אוהבת מוזיקה (זה האויר שלה לנשימה)
היא אוהבת  את המושג "שלום" (ולא במובן של היי)
היא אוהבת לחשוב שאנשים טובים מטבעם (ונוכחת להיווכח
אחרת, כל פעם מחדש)
היא אוהבת אור (למרות שהיא טיפוס של לילה)
היא אוהבת צבע לבן (ושחור)
היא אוהבת לישון (והיא עושה את זה הרבה)
היא אוהבת לאכול (למרות שהיא קטנטנה וכולם חושבים
אחרת)
היא אוהבת לכתוב (התחילה לפני שנתיים בערך לצורך
פורקן)
היא אוהבת..היא אוהבת.. היא אוהבת...
היא אוהבת לאהוב...
ולפעמים היא שונאת את העובדה שהיא אוהבת.


"And as we wind on down the road
Our shadows taller than our soul
There walks a lady we all know
Who shines white light and wants to show
How everything still turns to gold.
And if you listen very hard
the tune will come to you at last
When all are one and one is all
To be a rock and not to roll."

אושר (זה דבר מחייב) אושר צעדה עוד מספר צעדים, הגיעה לספסל והתיישבה. היא הביטה בשעון שלא כל כך אהב לענוד,"זה דבר מחייב" הייתה אומרת, והיא הרי לא סבלה דברים מחייבים.

אין מקום וקשה לי, קשה לי לתת למישהו לפרוץ את המחסום קשה לי לצאת מאותו זיכרון, דיכאון.

חיוך אני רוצה ללמוד להנות מהדברים הקטנים, אלה שלא תמיד אנחנו שמים לב אליהם..הדברים הקטנים שהרבה אנשים מוציאים את עצמם מאושרים בזכותם אבל מעטים הם אלה שיודעים להבחין בהם.

עייפות עייפה משיחות נפש, עייפה מלהקשיב לכם, עייפה מלייעץ, עייפה...