|
היא כרכה את ידיה סביבו, מלטפת בעדינות, מרככת את עורו הקשיח
וחודרת את הגנותיו, ולאט לאט היא החלה לטפס במעלה גופו, מייצבת
את אחיזה עד שהיתה לא אנושית, מחכה לרגע המתאים.
|
סאני התמתחה על הספה שלה, נותנת לשמש לחמם את גופה ולרוח
הקרירה להתבדר בשערותיה. היא היית בשיא, והתכוונה להנות מכל
רגע. היא חייכה לעצמה וקטפה ענב מאחד העצים, נוגסת בו בעדינות
בעוד היא מתענגת על זכרונתיה, על היום הנפלא, ועל מה שתעשה
בעתיד.
|
המיכל הקטן בקושי נתן לו מרחב לזוז, מכריח אותו לעמוד. צינת
החדר צמררה את גפו העירום, ואיכשהו הוא ידע שזה רק ילך
ויתדרדר. הוא עמד שם פחות מדקה, בוחן את מצבו והכלים שניתנו
לו, כשזרם חזק של מים חמים הכה בגבו. אדים החלו לעלות סביב,
והמים הקולחים זרמו על ראשו,
|
את רוצה אותי עכשיו, כשכל מה שיש זה אני. ומה אם ברגע שאשחרר
אותך תמצאי עולם אחר לחיות בו? מישהו שכן תרצי להיות כל הדמיון
שלו? את פשוט תלכי, ולא יהיה דבר שאני אוכל להגיד בעניין. ואז
על מי אני אוכל להסתכל? מי ישאר שם כדי להיות לי מפלט כשהורדים
יבלו והחופים י
|
אני מאוהב,
ברגליים טוסיק וגב.
בחיוך מקסים ובחזה מהשמיים,
בבטן שטוחה ובעדינות הידיים
|
אני סובל אותך
כשאת מסתכלת,
אבל לא אליי.
כשאת צוחקת,
|
אני מטומטם אם לרגע חשבתי
שהמבט העצוב שלך היה בגללי
שהשיר ברדיו מתנגן בשבילי
שהעולם כולו סובב סביבי.
|
בראשי מנגינה נרשמת
סימפוניה של צלילים
|
אני לא רוצה להיות חלק מזה.
עיזבו אותי מהמוזיקה שלכם,
מהמסיבות, מהרעש
עזבו אותי משיחות חסרות פשר
|
|
|
"אין לי,
ריק לי."
אורלי יניב,
"חדשות?", רדיו
בלה-בלה, החברים
של נטאשה. |
|
