|
מים-מים-מים-טבע-חופשי-ללא-גבולות-שדה-זהב-טהור-ערב
שקט-שקט-שקט-עננים-רחוק-הרבה-למות-בסתר.
הוא הביט במסך הלבן עד שעיניו החלו לדמוע.
אני הולכת, היא אמרה.
כשהדלת נטרקה מאחוריו הוא החל להבחין בנקודות הקטנות שהרכיבו
את הלבן.
חלקן היו כחולות, חלקן סגולות ואחרות אפילו שחורות.
הוא התמתח, פיהק והחל לכתוב.
|
זה שגנב את הירח, מה עשו לו, חבל על הזמן.
דבר ראשון כשהוא בא הביתה, אמא שלו תפסה אותו ואמרה: "שהבן שלי
יעשה ככה, לא הייתי מאמינה!". אחרי שהוא נפטר ממנה הוא רצה
ללכת לסלון, לראות קצת טלווזיה, אבל אחותו הקטנה הייתה שם והיא
לא הפסיקה להסתכל עליו, אז הוא הלך
|
אחר כך הייתה אחות צעירה וחדשה שמלמלה, נסערת, כי הילדה הקטנה
לחשה לה במוחה כי תהרוג אותה. השמועות התפשטו ונחמה הבינה שאין
ברירה, לא משנה עד כמה האנשים כאן היו דפוקים, היא חייבת
להוציא את הילדה מכאן, לטובתה.
|
רעד עמום חלף בעצי המחט שביער. עלים רשרשו, אנקות חרישיות
נשמעו. לרגע לא נשמע דבר פרט לקול צניחת השלג מהענפים
הנוקשים.
ואז, בקול טפיחה עצום, נבקעו המים. האגם, שהיה קודם לכן חלק
כראי, נבקע, דגים נסו בצווחות מרעישות, ציפורים התעופפו בבעתה.
|
היצורים הקטנים האלה שמתרוצצים עלי כל הזמן עושים דברים גרועים
יותר מלבנות עלי מבנים קטנים ולחרבן. הם מחוררים אותי,
ומפוצצים אותי, הם מזהמים את כל הצמחים שעלי, זה די מכאיב".
הוא נאנח.
"אני מבין," אמרתי. "הם גם מתים נורא מהר, פוף!
|
ונמלה שנופלת, כואב לה פחות מלאדם שנופל, כי אולי היא קטנה
יותר?
לדעתי, הכי מעצבן זה להיות אוזן. כי אתה שומע הכל, אבל אף פעם
לא יכול להגיב. וגם פה, כי אתה אולי יכול להגיב אבל אתה לא
שומע כלום.
|
אל תשכחו אותי
זה הדבר הכי שטחי
|
לזנק בזווית של 45 מעלות אל האוויר החופשי
לקפוץ אל האין בתנועה אחידה, חלקה
להיות גוף בודד שצף בחלל
|
הלכתי אל החדר שלי שבו שמרתי מכתבים אלפיים
נקיפות מצפון מציצות מבין הסדקים שבקיר הישן
אתה זוכר זה היה אתמול כשקפצנו לתוך המים
ואמרת שאני יפה כמו הגשם הראשון.
זרקתי אותך מאלפי חלונות הבטתי בך בעיניים כלות
אתה יודע שאהבתי ושאוהב אותך תמיד.
|
מה אתה יכול להגיד למישהו שנשבר לו הלב?
כמה הוא יכול לסבול, כמה הוא יכול להרגיש אתמול?
אם על כל דמעה צומח עץ, אז לי יש כבר יער גדול
אם על כל לב חרות שם, שלי נמחק אתמול.
|
ההמון גבר עלי
כוסית
ועוד
כוסית
ומחמת ההמון ברחתי בבושה
אל בית השימוש
|
על הסוס הנורא היינו רוכבים
מכים לכל עבר
מסביבנו ריח הפגרים
|
גלים רוטטים
עונג
עילוי משוגע אל הפסגות
|
שקטקה בום בום
שקטקה בום
שמע את הקצב
פעימה עמוקה
|
דבר נדיר שומרים היטב
שומרים קרוב, שומרים מוחבא
בתוך ארון שמסתובב
או בתיבת עץ נעולה.
|
הוא הלך בשדות כבר ימים כבר לילות
הוא הלך מנהרות אפלות שקוראות
הוא ראה נהרות הוא ראה שטפונות
שזלגו כדמעות על חורבות עשנות.
|
היום שעבר הסתכל קדימה
קרא קצת עיתון, התאכזב
הוא לא הספיק הכל
הוא לא הגיע
שוב הוא פספס.
|
היית אפור ודומם כשהלכת בשדרה הארוכה
העצים כבר השירו עליהם וחיכו בשכול לבוא החורף
הרוח נשב ביתמות במשעולי לבי הריקים
|
ריק לי, ריק לי
כמה שריק לי
ועצוב וכואב וכל כך פתטי
בוהה בחלון
לכודה בחלום
שאינו נגמר
|
מסכנות הדרכים שהלכתי בהן עד עתה, הן היו אומללות
מסכנות המילים שיצאו ממני אלייך, יש יותר יפות
מסכנות טיפות הגשם שנופלות ברחוב ונופלות על לחיי
מסכנה הדלת שנטרקה כשיצאת מחיי.
|
השבוע קראתי על מקום שהאנשים בו
הם מאמינים שקיימים טרולים.
דברים עצומים הגיעו
קידמה טכנולוגיה מברשת שיניים טלפון
|
אוויר מתוק
תערובת צמחים נדירים
שזורים בשערותיי
|
הים נרגע הפסיק לסעור עכשיו הוא סתם קצת מים
בערפל הלא מובן הלכתי בהרהור
סיבות רבות ונכבדות הגיעו באיחור
|
"התקופה הבאה, שבאה עלינו לטובה, היא תקופה של שינויים"
כך שח אתמול העץ הגידם לפטריות שבין השיחים
שמעו זאת העשבים ורשרשו בקול חלוש
(זה ידוע לכל שעשבים טובים רק לרשרוש!)
|
ערב יורד ונמוגה השמש
להט היום מתנדף כמו זיעה
בינות לצללים מזמזמת לה חרש
נחבאת שם בסבך, רוטטת כולה
|
נסה מהעולם הזה, לעולם של פרחים.
סיגליות נפתחות למעשי כשפים.
תשכח מכל מה שלמדת, ממה שהכי פחדת.
רק תבוא איתי.
|
אז אני צוחקת. צוחקת ובוכה. ועבר שבוע, ואני עדיין בוכה, לא
יכולה להפסיק, הבדיחה הזו ממש קרעה אותי, שפכה אותי על הרצפה,
שמישהו יביא סמרטוט, בבקשה!
|
|
|
החיים הם כמו
חרא- קשים
ומסריחים. |
|
