|
אורון קיסר נולד בישראל, והוא זוכר שהכל היה פה
פרדסים.
מגיעה המלצרית בנעליים נוחות ועם שדיים
היא יורה מבט שמיועד רק לי ושואלת מה נרצה
|
זה נכון שטיפה חסרים לה שדיים,
אבל לי גם טיפה חסרות הרגליים
|
חלמתי חלום
ובחלומי
אני הליברל האחרון בעזה
|
זה פחות התשלום החודשי, אני מסביר לה,
ויותר הציפייה לשיחה שהורגת אותי
היא מצחקקת שוב, אבל הפעם מלחץ,
ושואלת אם יש עוד משהו שהם יוכלו לעשות בשבילי
|
זרם תודעה? אעלק
מקסימום...
קילוח
|
מה אני כותב בכלל על ערבים, מה אני יודע על ערבים. אני צריך
להתמקד במשהו שאני מבין בו. אבל נו, בחייך. על מי אתה עובד.
כאילו שבחירת הנושאים היא הבעיה פה.
|
מה זה, חמודה'לה? נו, כן, סבא בוכה קצת. ככה זה כשזקנים נזכרים
בדברים קצת עצובים.
|
התאגיד אוהב אותך, אהוב אתה את התאגיד.
|
|
|
אני עולה כמו
השמש, היושבת
מעליך, ורושמת
בקרניה את יומך.
אני קרובה כמו
הגשם, על ראשך
ועל פניך, והמים
שבפיך לטעמך.
איזה שיר.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני מאבדת
כל שריד לציניות
בדקה לשתיים
בלילה |
|
