|
אורון קיסר נולד בישראל, והוא זוכר שהכל היה פה
פרדסים.
מגיעה המלצרית בנעליים נוחות ועם שדיים
היא יורה מבט שמיועד רק לי ושואלת מה נרצה
|
זה נכון שטיפה חסרים לה שדיים,
אבל לי גם טיפה חסרות הרגליים
|
חלמתי חלום
ובחלומי
אני הליברל האחרון בעזה
|
זה פחות התשלום החודשי, אני מסביר לה,
ויותר הציפייה לשיחה שהורגת אותי
היא מצחקקת שוב, אבל הפעם מלחץ,
ושואלת אם יש עוד משהו שהם יוכלו לעשות בשבילי
|
זרם תודעה? אעלק
מקסימום...
קילוח
|
מה אני כותב בכלל על ערבים, מה אני יודע על ערבים. אני צריך
להתמקד במשהו שאני מבין בו. אבל נו, בחייך. על מי אתה עובד.
כאילו שבחירת הנושאים היא הבעיה פה.
|
מה זה, חמודה'לה? נו, כן, סבא בוכה קצת. ככה זה כשזקנים נזכרים
בדברים קצת עצובים.
|
התאגיד אוהב אותך, אהוב אתה את התאגיד.
|
|
|
החיים הם כביש
מהיר, יציאות
לכל אורכו |
|
