|
9.9.1991
הדף והעט הם המכחול של הנפש.
"תתארו לכם אותנו מגשימים את כל החלומות"
"תפסיק כבר" התחננתי.
הוא לא עזב, הוא לא הרפה.
הסימנים הכחולים שהיו על גופי עדיין חרוטים בזיכרון.
|
בום! שנייה אחת, וחיים שלמים נגמרים.
"מצב קשה", הגדירו את זה הרופאים. ניסיתי להישען על התקווה, על
האמונה.
ניסיתי להתעודד ולהאמין ש"לו זה לא יקרה" אבל...
|
כולם זוכרים את האהבה הראשונה,
היחידה והמופלאה.
אולי האהבה שלי,היא קצת מוזרה ואולי קצת שונה
אך יש בה קסם,יותר מבכל אהבה.
|
מקום נפלא,מקום קסום
עם נוף מדהים,
פרפרים ופרחים משלל הצבעים
רוצים להצטרף?
|
גם אני מעולם לא סיפרתי את הסיפור שלי.
לא יכולתי להיפתח בפני אנשים אחרים. העט והמחברת היו החברים
הכי טובים שלי. רק שם באמת יכולתי לשפוך את הכל.
אבל באותו ערב הרגשתי שאני צריכה להוריד מעצמי את המחסום
ולהיפתח אליו.
הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי.
|
נוגעת בכוכבים שפרוסים בשמים
פורשת כנף כמו ציפור חופשייה
וממריאה אל עבר הלא נודע
|
לצייר תמונה על החול הרטוב
לתת לגלים לטשטש לי את הדרך
|
אני יושבת כאן שותקת
מבחוץ המלחמה
הדמעות זולגות בלי הרף
הופכות כבר לשגרה
|
עוד חלום שנגמר
עוד נגיעה שכבר לא תחזור
|
ולצרוח
לשכוח,
לסלוח על מה שהיה
ולקום
|
תמיד הסתתרת
מאחורי מסכה גדולה
מאחורי חיוך שמח
את כבר לא אותה אחת
שהסתתרה מאחורי מסכה
|
כבולה באזיקים
רוצה לפרוץ את החומות
לשבור את המנעול
להציץ מבעד לקיר הענקי הזה שחוסם
|
תגעי בשמיים
אל תפחדי להיכוות
תצרי לך קשת של גוונים
תתמכרי לחלומות
|
ללטף לך את הפנים
לגעת לא לגעת
להרגיש מוגנת
הכי בטוחה שאפשר
|
ללטף לך את הפנים
לגעת לא לגעת
להרגיש מוגנת
הכי בטוחה שאפשר
|
תעזור לי לצבוע את השמים
תמלא לי את העולם באהבה
לא רוצה להישאר לבדי בעולם
עצובה.
רוצה לצייר אנשים,
שמחים ורוקדים
רוצה לצייר אנשים,
מאושרים.
|
לרוץ על קו החוף
להביט אל השקיעה
למצוא צבעים חמים בתוך השמש הנעלמת
|
ואת גדלת
והתבגרת
רסיסי התמימות עפו לכל עבר
הילדות שלך התפוצצה
|
אני אוהבת את השקט הזה
את החושך שבחוץ
את הקור שבפנים
|
כי אולי אני עצמי בכלל לא מכירה, לא מכירה אותך,
כי אתה אף פעם לא היית שם, לא באמת.
|
"כשאתה תהיה גדול, אתה כבר לא תצטרך ללכת לצבא."
הבטיחו יונה, עם עלה של זית
הבטיחו שלום, בבית.
ואיפה השלום? אני שואלת
האם הוא בכלל אפשרי?
|
אנחנו חיים בתוך סימן שאלה.
רודפים אחרי השאלות של עצמנו
מחפשים תשובות במקומות לא ברורים
|
אני רוצה לחיות לי בעולם משלי
בבועה כזאת שעוטפת אותי
|
והשנים עוברות חולפות מהר מדי,
ואני גודלת ואתה אפילו לא רואה את זה,
אולי לא רוצה לראות.
|
הירח הגדול
והעצום,
כמו פנס ענקי שמאיר על כולך.
|
משפחה לא בוחרים, משפחה מקבלים, וזאת ללא ספק, המתנה הכי יפה
שאדם יכול לבקש לעצמו.
|
רוח קרירה מכסה את כולי, חודרת לתוכי.
אפשר להתמכר להרגשה הזאת
|
מבחוץ נשמעים קולות של סערה,
ברקים ורעמים קורעים את השמיים לחתיכות.
ואני יושבת וכותבת,מנסה למצוא את המילים.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
חטול?
כטול?
חטול?
כתול?
חתול? |
|
