|
אוסף של מילים
ברגעים בודדים
שגם אם אנסה שלא-
הם אני.
סירבתי לכתוב עליך
אתה לא שיר
סירבתי לבכות עליך
|
צבע האין-ספור
מרצד על מסכי ענק
בירידות מאיילון
|
אל תתן לי זמן
מתוך פעימות קצובות
של התקדמות אינהרנטית חסרת מעצורים
|
כוחות אימתניים
הפכו חלקיקי אוויר
לגלעד לחום ידך
|
בשברי הצלילים הראשונים
אני עדיין שומעת הבטחה
שלא אתה הבטחת
|
לבהות בתחתית הכוס
כשבועות אוויר
בכוח משיכה הפוך
מתנפצות לעברי.
|
אני זוכרת את הנסיעה ההיא
אל הים
כשהבטחת לי
|
אם כשתבין
תרוץ אלי דרך רחובות העיר הזאת
ותגיע מסריח ונוטף מרגש שהיה חבוי
|
הבנה מרוסקת-
תקליט שרוט של מה שהיינו
|
כשתאחז בי
אפול.
אפסיק לנשום -
כדי לעצור את הזמן
|
חומק מבין האצבעות
נמס ומחליק
|
ממעמקי העבר שלנו
שהפך לשלי
ונעלם.
|
לקחת אותי לרעננה
בג'סטי קטנה עם הילוכים
כזאת שנולדה יחד איתי
|
את חיה תמונות ישנות
מישהו זוהר
שפעם אהב
|
התעוררת בשישי בבוקר ושרף לך בעיניים
אז כיבית את השמש
|
זה כואב ומטשטש
דוקר ומתפשט בחלל הבטן
|
ראשי נחבט ברצפה
מורם ונזרק
מונף לעבר הקרירות הנוקשה
|
ידיים חשופות
מפורקות לגידים
רועדות משריטות
|
אני נוסעת לסבתא בימים של נוסטלגיה. כזו היא סבתא. מקדש למה
שהיה פעם. מוקד עליה לרגל לילדות תמימה וכנראה מאושרת.
|
כמו שרשרת שתלויה לך על הצוואר. מוסיפה לך אור לפנים, אבל
ניתנת להסרה. יש עליה תליון קטן. הדברים הקטנים שעושים את כל
ההבדל. והיא שם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מי קבע שבנות
נמשכות לבנים
ובנים נמשכים
לבנות?
דו מינית |
|
