|
111713473
יש האומרים שכתיבה ובכלל, כל סוג אומנות,
היא סוג של בריחה.
אני אומרת את ההיפך- שזאת הדרך הכי חזקה להתמודד, או
לפחות הכי נגישה.
כמו כן האומנות היא הדרך הכי חזקה להתחבר לכל אותם
דברים שמדחיקים ביום יום.
ברגע שאתה מפיץ את היצירה שלך כל שנותר לקוות הוא
שעוד אנשים יתחברו אליה ואולי אפילו, בעזרת השם,
שהיא תוכל לעזור גם להם להתמודד.
אז אני נותרת מקווה..
אני לא מקצוענית, אין לי ניסיון בכלל מול קהל, אפילו
לא וירטואלי ואין לי ניסיון עם שמות וחוקים וגבולות.
אני מקווה שבכל זאת תוכלו להבין.
אשמח לביקורת אמיתית וכנה. נוקבת ככל שתהיה.
החיים בנויים בין אורגזמה לאורגזמה. נשמע גס משהו, לא?
|
תודה שניתנה לי הזכות לעצור לפעמים, להסתכל מסביב, על הדבר
האהוב הקטן, או על עולם רגעי שהוא כליל השלמות, ולהגיד תודה.
ולהעריך.
|
ביום אוהב לשמוח שאפשר להתקרב
ביום דואג לשמוח שאפשר להתערב
ביום הזוי לשמוח שאפשר להתמסטל
בהרבה ימים ביחד לשמוח שאפשר להתרגל
|
לפעמים אתה מרגיש שאתה המנצח, אתה האוחז בשרביט וכל התזמורת
מתנגנת כרצונך....
אך לפעמים, בשבריר השנייה, אתה הופך להיות החלש שבתווים, אינך
בטוח לאיזה סולם אתה מתאים, את איזה אקורד אתה משלים....
|
שם, ליד הגדר של מיידנק, צמוד צמוד לתאי הגזים -
בעברה השני של הגדר, עברו של החופש, של הבחירה החופשית, במקום
שהוא לא כאן, בפנים -
יושבים להם חבורה של בני נוער ממש בגילנו
|
תצא לדרך. הכל כבר ילך מעצמו.
תצא עם רצון ומצב רוח. הכל לא רק ילך - הוא ירוץ.
|
|
קשה באימונים-
רך בקרב!
זוזו לסטרי,
משתמט במיל' |
|