בוקר אחר בוקר הייתי מתעוררת על הכריות הרכות ולא זוכרת בכלל
את הנפילה. לפעמים הייתי מוותרת מראש ונשכבת ישר עליהן, כבר
בתחילת הלילה, וככה נרדמת, מצונפת בין נוצות האווזים שנפלו כל
הדרך מהשמיים בשבילי, כדי שאוכל לישון בשקט. "ששש... ששש...",
היו לוחשים לי בחוש
|
