|
hermione
But I'm a creep
I'm a weirdo
What the hell am I doing here?
I don't belong here
(radiohead-creep)
(נעם אמר לעשות משהו עם סוגריים, אז הנה לנעם, משהו
עם סוגריים :) )
אני יודעת מה הם רוצים. מסתכלים עליי בחרמנות שפשוט לא מצליחים
להסתיר. מגעיל אותי, בא לי להקיא. פעם הלכתי ברחוב, ואיזה אחד
זרק לי "יא כוסית אחת !". רציתי לפוצץ לו את הפרצוף, למרוח
אותו על המדרכה, לעשות ממנו מזון לכלבים. אבל האומץ ברח. הערה
ניצחה.
|
לא רציתי חרמים. רציתי שיהיה לי משהו לעשות. כבר שעתיים אני
יושבת ובוהה במחשב כמו מפגרת, מחכה שאיזה "או-או" יקפיץ אותי,
ואיזה מישהו יכתוב לי "היי" , וחמש דקות לאחר מכן הוא יכתוב
"אז, ביי...".
|
וכעבור חצי שעה הם כבר היו בים, נותנים לרוח להצליף בפניהם. הם
ישבו במשך שעה בערך על החוף, משוחחים, בעיקר על שטויות, ואז
פתאום התחיל לרדת גשם, שגיא ממש רצה ללכת, אבל מרי פרשה את
ידיה לצדדים, קמה, הפנתה את פניה לשמיים וצווחה באושר. היא
אומנם אהבה מאוד גשם
|
תמיד ביקשתי ממנה את הסוכרייה הסגולה, היא אף פעם לא נתנה לי
אותה.
|
הרגשתי את היד שלו מתרוממת מבטני.
פתחתי את עייני בזהירות, הוא הציץ בשעונו.
"שיט..." שמעתי אותו פולט בלחישה "אלין...?"
לא עניתי.
|
גן העדן שלי הופיע כעת בבהירות כה רבה, שיכולתי להיאבד בחשכה
הנוראה שבלעה אותי לתוכה, שנייה אחר שנייה. יכולתי לראות,
בעיניים פקוחות לרווחה שרואות מציאות אמיתית, את השלג, החוף,
השקיעה, שני כלבי הזאב שלי משתובבים יחד בשלג.
|
אני שוכבת במקום שבו הוא שכב. אותה התנוחה. אותו המצב.
|
אמא אמרה,
לא ללכת לבד בחושך,
אמא אמרה,
לא לדבר עם זרים,
אמא אמרה,
תקחי סוודר,
כשחם,
|
אני עוד כאן,
אני עוד יושבת ומחכה,
אבל אף אחד לא בא,
ואני מחכה לחינם.
|
אני מחכה לגשם,
שיבוא וישטוף את הדמעות מפניי,
אני מחכה שיבוא,
,
|
את עזבת,
ולא הסכמת לחזור,
ורציתי אותך בחזרה,
באמת שרציתי,
|
גם לאחר כל כך הרבה שנים,
גם לאחר כל כך הרבה דברים שקרו,
בינינו, וביני לבין אחרים,
אתה נשארת היחיד,
היחיד שבאמת שלי,
|
אפילו שהיא הייתה כהה,
היא זרחה,
זהרה ביום גשם אפרורי
|
פעם היה ילד,
הוא היה קטן,
וכולם צחקו עליו
|
אל תעמוד שם סתם
ותסתכל איך העולם נהרס,
אתה יודע שלך יש את הכוח,
אתה יודע שלך יש את המוח,
|
היא הולכת לאורך השביל,
השביל שמוביל לסוף,
היא מקווה שכל זיכרונותיה יעלמו,
|
אל נא תבכי, ילדה יפה,
יד רכה תלטפך בקרוב,
עלייך להשאר ולחיות,
למען חיים אחרים הבאים בקרוב,
|
פעם אחת ישבנו שנינו על ספסל,
ואתה אמרת לי לא להתאבד,
ואני קשקשתי לך שאין סיכוי,
כי להתאבד זה רק לאנשים פחדנים,
שאין להם אומץ להתמודד עם הבעיות שלהם,
|
איך זה מרגיש כשהכל מתפרק?
כשכל מה שהכרת הולך,
מתפורר לחלקיקים קטנים,
עד שאי אפשר לראות אותם
|
אני אוהבת לשמוע את רשרוש העלים,
מבעד לחלוני,
שמסתיר את כל מה שפחדתי להראות,
וכעת אינני יכולה,
אינני יכולה להסתיר את עצמי עוד,
|
יום אחד הכל נגמר,
הכל עבר,
הסתיים,
כבר לא יחד,
|
היא יושבת שם, לגמרי לבדה,
בפינה החשוכה,
מחכה,
|
זה החודש
שבדרך כלל יורד בו גשם
ובארצות היפות
אפילו שלג
|
מה יקרה אם אמות?
מה יקרה אם אני לא אהיה פה?
מה ישתנה?
|
היא ישבה שם לבדה,
הקשיבה לרוח שלא נשבה,
הים נראה כלא נע,
והיא ישבה שם בשקט,
חיכתה לעזרה,
|
שחר...
המון שואלים "למה?"
המון כועסים,
המון בוכים,
המון עצובים,
|
הייתי התפוז האחרון בעולם,
קצת חמצמצה,
ועדיין קטנה,
|
דווקא אתה,
שתמיד היית שם בשבילי,
שתמיד עזרת לי,
והקשבת,
והבנת,
וקיבלת אותי כמו שאני,
|
היא בכתה. בכתה כל כך הרבה. היא לא הצליחה לעצור יותר את
הדמעות, למרות שעשתה זאת לפני כן פעמים כה רבות. היא הרגישה
שכל המחסומים נעלמים, מתפוגגים, נסחפים בזרם הדמעות האדיר. לשם
שינוי, היא נתנה לעצמה לבכות, לא ניסתה שוב לעצור, לא ניסתה
להדחיק,
|
|
|
אם פרפרים
נמשכים לאור אז
למה אני נמשכת?
הפודלית שואלת
יותר מדי |
|
