[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אורלב צחאל היוצרים המעריכים את אורלב צח
מה מר גורלם
של אלה שאינם יכולים להביע את צערם
במילים חדות כשן שמכילה את הארס.

מה מר גורלם
של אלה שאינם יכולים להביע אהבה
במילים יפות ומלוטשות כיהלומים.

מה מר גורלם
של אלה שיכולים
אבל אין להם מה להביע.

לי, לעומת זאת, יש.

ילידת 1992, אוהבת אמנות וכתיבה, ויצירות בתחומים
אלה תוכלו למצוא כאן. רצוי לסדר לפי תאריכים ולקרוא
את החדשות יותר.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פארודיה
הוא חש כאבי בטן עזים, אולי בגלל הפסטה-ברוטב-שמנת שאכל אתמול
במסעדה "כחול-כחול-מול הים" לרגל יום הולדת שנה וחצי של בתו.
הוא הדליק סיגריה שהפריחה עשן כחלחל. האיש הכחול נזכר באיש
הירוק ההוא

פוליטי
היא קמה בבוקר ולקחה את העיתון, שחיכה מעברה השני של הדלת, תוך
פיהוק מתמשך. היא הרתיחה מים לקפה והתחילה לדפדף בו באקראי,
נעצרת על כותרות באדום זועק או בשחור בוהק.
"שיעור הילדים העניים בישראל מגיע ל-30.8%". "חבל שאף אחד לא
עוזר להם", היא הרהרה, בעודה לועסת.

חוסר אונים
קראתי לאמא לתקן את הבובה. היא אמרה לי לא להפריע לה.
אמא צחקה מתוכנית. תמיד כשאני שואלת את המבוגרים על מה הם
צוחקים הם אומרים "כשתגדלי תביני". אני נעלבת ומבקשת שיסיבירו
לי. הם אומרים כל מיני מילים ארוכות כמו "פוליטיקה" ו"אקטו-
אליה" ואני לא מבינה כלום.

מלאכים אלוהים והשטן
חושבים שהשטן גר מתחת לאדמה. זה לא נכון. כמו כל איש עסקים
טוב, הוא מטייל ברחבי העולם (ומחוצה לו).

השטן כחכח בגרונו. הצעתי לו את מיץ התפוזים שקבלנו במסגרת
הארוחה העסקית (למרות השמיים המטעים, השעה הייתה שעת צהריים).
הוא נענה לבקשה ולגם לגימה גדולה.
"אתה


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
אושר דק חודר מבעד לתריסים הפתוחים למחצה
מאיר ארון של ספרים מעלי אבק בחדר חשוך

בלדה
"מדוע, נערה, צעדת בלב סופה רועמת?
מדוע זה בבוץ דרכת, בגשם תתהלכי?"
"לבי כוסה באבן, כפור, וסלע-דק וקרח
הגשם יחלחל, ימיס את כל שעל לבי".

בחזה רסיס אחד של צדף היא נועצת
כמה דקות ורק נותר שם קצף של גלים
אפשר היה לראות כיצד לאט היא מתכווצת
היד הלכה הראשונה, אחר כך המילים

זה האביב, ילדה
את הכפור שעל לבך תמס השמש החמה לים מוכה גלים
זה האביב, ילדה
לבך יקפוץ כאיילים

ביקורת
זו הדממה הזו
החמימות הזו
שמרדימיך כמו תינוק בעריסה.
זו השממה הזו

הייקו
אבחת משפט חד
חצתה לבי לשניים.
דימום של שירים.

עצב
מחשבות עמוקות כמו הים
מתנפצות על החוף הסלעי

אבל הצעירים יודעים
שהם כולם באותה סירה תל אביבית מתנועעת
שצפה על ימים וזיכרונות

אכזבה
אני אוהבת אותך בין השורות
אני אוהבת אותך על הספסל, על ידי.
אני אוהבת אותך מן השכל
ובתוך הלב.

יחסים
היחסים שלנו עכורים כמו מי ביצה
ראשנים קטנים של שנאה מתרוצצים במים השחורים
פזיזים ונמהרים

אהבה
ואתם ייעלמו גם כל הזיכרונות, כל
שרציתי לדעת, כל
שאמרתי לך.
רק איינשטיין יקבע. אין כימיה בינינו;
רק פיזיקה.

הייתי תולה אותך כמו ישו על ענפי העץ שבחצר
מסמר בכל יד
ואונסת אותך
כשעוד היית חי

ערפילי
לילה תל אביבי גשום.
עירוני.
ולי קר.
ויה אין

מחאה
ורק תגיד, האם דעות
שווים דם של אלפי מאות
נשים סופרות את השעות
גוון אל החלון שעון.

...ניפול לציפורני העיר
ששמיים תפוסים בטלפיה
מרכבות שיירת הלוויה של המקברי
ימעכו אותנו לפחד של אחרים.

הייקו
מרבד סגול על הכביש

אהבה
עלה נושר. האדמה החמה שרה אהבה;
בצלו שאפו את הניחוח העמוק שלה, כתבו על דפים דקים של מות
חבריו
את מה שהם חשבו שהם גילו ראשונים

יחסים
חוטי זמן שטוו שחלי משי
לפני שהפכו לפרפרים בלבי המפרפר בעצמו
נסדקו לגרגרים (של חול ים, מאותו חוף שישבנו בו ביחד, רק הפעם
בלעדיך)
לכודים בתוך שתי פירמידות מחוברות הפוך מזכוכית משוריינת

הצללים כחולים כחבורות
על גב אישה מוכה
חדים כסכין

אהבה
חום גופך
יד רכה
קיטש פועם
בלבבות

סוריאליזם
השקט שאחרי הסערה
עיני הים שלה שוב שלוות
ובקצותיהם קמטי חיוך. הו כן, הזמן עבר
למילים זמן משלהן

אכזבה
שיקרת לנו, אבא.
היום אנחנו כבר יודעים -
האיש על הספסל שבלילה מיילל כמו תן
לא מחכה לחברתו או לילדו הקטן
לאיש הזה אין כבר משפחה ואין לו בית
כבר הרבה ימים שלא טעם אפילו זית.

הרבה אנשים חושבים, משום מה
ששיר שיש בו
רק
מילה

פארודיה
הוא הביט בה במבט מאוהב
היה לו אליה יחס של חיבה
אבל אליו מבטה לא שב
כי את המצלמה שלה "אבא'לה כיבה"

קובץ שירים
תחת קרום סתרים השד מבעבע
ויין זב במורד הר


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אתה פורם את הלב שלי, בסבלנות, באיטיות מכאיבה
עד שהוא נפתח לחלוטין, מדמם,
ואתה שולה מתוכו את החוטים שלך, "הם שלי",
ומשאיר אותי עם פיסות קרועות ומדממות של לב,
שאין מה שיחבר ביניהן.

או"ם, או"ם, למה האוזניים שלך גדולות כל כך?
אה, עולם, זה כדי שאוכל לשמוע צעקות של גבר על אשתו, רעמי
תותחים פעורי פה, זעקות ילדה נאנסת, צרחות אחרונות של חפים
מפשע.

המוזה שכבה פצועה בעליית גג חמה, מהסוג שהיו מתארים בספרים
ישנים שסופרים היו מייגעים שם את מוחם למצוא רעיון לסיפור.
המוזה שכבה שם, קרועה ופצועה. יוצרים תלשו ממנה חלקים
באכזריות.


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
קריקטורה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום בעפרונות
אל היצירה
עפרונות. צוייר במסגרת חוג ציור.

קומיקס אירופאי
אל היצירה

רישום
אל היצירה

רישום
אל היצירה




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
אישרו לי בערך
חמש מאות
סלוגנים. אני
המאושר באדם.
ואני בכלל חרק.


תרומה לבמה





יוצר מס' 59863. בבמה מאז 21/2/06 7:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורלב צח
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה