|
את רגעי האושר הקטנים
אספי בצנצנת זכוכית שקופה, כמו קופת חסכון
|
הוא יביט בך,
בשעה
שכל גברברי תל-אביב
יבעלו אותך
|
ילדים כמוך, אלוהים מרחם,
מציב אותם בקופסאות,
בדירות חדר בנס ציונה.
|
בועה אטומה, ריקה מכל תוכן
משחזרת עצמה
|
את מדברת צרפתית?
וגרמנית?
כי את יודעת,
בעולם כזה חשוב לדעת שפות.
חשוב לדבר, לבטא עצמך במילים.
|
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
