|
ילידת 83'. מאמינה במעוף ורוחניות.
כרגע, סטודנטית המנסה להחזיק נר וללכת יחד עם
מטופליה בדרכם החשוכה.
כותבת שירים המבטאים את העצבות החבויה בים של
חיוכים...
מאמינה באהבה, אך האם האהבה מאמינה בה?
לפעמים הכל תקוע,
מחכה שמשהו ינוע
מחשבות מתרוצצות,
רקות מתפוצצות,
מה לעשות?
לאן ללכת?
|
אתה - שהיית כמעט בעלי.
שלושה חודשים של שכרון חושים,
של תקווה מהולה במיחושים,
אידאלים עקרונות וערכים,
שהכניסו אותנו לשלל מבוכים.
|
כלה לבנה,
עומדת שקטה
דמעה בליבה,
נוטפת על לחיה.
|
העתיד - מנגינה צורמת, מפחדת לפתוח.
רוצה לשכוח, להניח הכל מאחור.
לעזוב, ליפול, לקום בהוויה אחרת,
להרגיש את הכוסף ממקום אחר,
להיות שייכת, תומכת, סומכת..
|
|
|
למה מלך סיאם?
מה זה סיאם?
איפה זה בכלל?
תסלחו לי על
הבורות אבל אני
מכירה, מה,
אנטאליה? יוון?
קפריסין? עזבו
אתכם שטויות
סיאם! עוד ילד
יחשוב שזה אחד
מהתאומים
הסיאמיים...
טושטוש פונה
לאגודת התרבות
בארץ, אם ישנה
כזו... |
|
