|
חיה.
אבק מסביבי, הכל אבק. תמונות שחור לבן, דהויות קצת, אנשים עם
פנים מטושטשות, כולם, כולם בוהים בי.
|
כבר 5 שנים שאני שחקנית פורנו, עבודה שמתפרשת לי גם על הדיאטה,
גם על הביגוד, על כל החיים. אפילו עכשיו בהלוויה של חברה טובה
שלי זה איכשהו משפיע, בטח מצפים ממני ללבוש ורוד זועק וללקק
סוכריה על מקל.
|
נתתי קצת פרטים, לא הכל, לא יכולתי, לא רציתי לבכות. לא שם, עם
הטישו פתוח על השולחן רק מחכה. אני יותר חזקה מזה, ידעתי, 3
שנים אני שומרת הכל בפנים ונראית בסדר מבחוץ, פגישה אחת,
ראשונה לא תפגע בי כל כך מהר.
|
חשבתי שהכל יהיה בסדר, באמת שהאמנתי בכך. לקחתי הרבה אוויר
ובסוף כיביתי את הנרות שעל העוגה. זהו, הגעתי לגיל 40. אני
זוכר כשרק הייתי בן 39 איזו חגיגה הייתה לי אז, דווקא עצובה,
בדיוק מישהו מת מהרעלת מזון. מי ידע אז שהמזון שהגשתי לא היה
טרי? אבל עכשיו אין טעות
|
השקט מפחיד אותך, ילדה קטנה. דממה מוחלטת מדי מלווה בכל כך
הרבה חששות ומחשבות. את לא שייכת לכאן, את שייכת לעולם אחר,
לעולם שלך.
|
"אני לא מוכנה", אמרתי לו והוא ניסה עוד קצת.
|
אתמול ראיתי אותו שוב, יכול להיות שטעיתי, שזה לא הוא, מישהו
אחר. רציתי לשכוח את הפנים האלו, הייתי בטוחה שהצלחתי אפילו
בחלומות שלי הוא היה מטושטש, עם קול מעוות, לא אנושי.
|
היא עצמה עיניים בחוזקה ודמיינה סיפורים על פיות וקוסמים,
סיפורים בהם היא הגיבורה, בהם יש לה משמעות.
|
האמת שכחתי ממנו לחלוטין. נראה קצת לא הגיוני, אחרי כל הזמן
שהיינו ביחד. ממש לא הגיוני בהתחשב בעובדה שאהבתי אותו לפני
שנה. נראה לי שאז הוא אהב גם אותי. אפילו את הפרידה הצלחתי
איכשהו להדחיק, כל מה שאני זוכרת שהיה איזה שיר גרוע ברדיו,
משהו פופי עכשווי. עד היו
|
לילה שקט,
לילה חלול.
הכל התרסק כשעזבת.
|
צעקה על השמיים.
ואף אחד אפילו לא ענה.
|
הוא הסתכל עליה בעודה מתפרקת לרסיסים, בלי ידיעה מה עוד אפשר
לעשות. איך אפשר לנחם, לעצור את ההתפרקות הזו, כל מה שנותר לו
זה לצפות.
|
לו יכולתי רק לשניה אחת, לחזור להיות אותה ילדה שהייתי, שקטה
ותמימה, בעולם יפה יותר, בעולם בו אני אוהבת ואוהבים אותי.
בעולם בו אני לא לבד.
|
פוקהונטס. פוקהונטס, בכבודה ובעצמה.
|
להגיד שבאתי לבקר, להיפרד, להגיד שלום.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
דם סמיך מיין,
אבל קוקאין זה
הכי סבבה!
מאורת הציונים |
|
