[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הגוף שלה לא איחר להגיב על ההפרעה הזו, כמו היתה זו ההצהרה שלו
על הסירוב הפתאומי להמשיך ולהיות אישה משוחררת. ההתרסקות
ההורמונלית החלה ולא עבר זמן רב והפנים היפות שלה העלו
פצעונים. אלו כבר לא היו פצעי בגרות. היא כבר לא ילדה. אלו היו
פצעי אכזבה, פצעי ריקנות,

הוא היה בטוח שהרג אותי. אבל אז הסתבר שהראש שלי הרבה יותר חזק
ממה שנדמה וסתם בכיתי חזק לתדהמת כולם. אני גם זוכרת שהושיבו
אותי בארוחת צהריים על עץ בצורת מזלג ונתנו לי לאכול חצי
אשכולית... זה אפילו הצחיק אותי, למרות שהייתי נבוכה
מאוד...וגם אבא שלי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
המראה של אבא שלי צוחק
גורם לי לשכוח שהיו בינינו תהומות
שאי פעם חשבתי שהוא אבא רע
שלא אוהב ולא מחלק נחמות

אהובי
זה לא נורא שאין לי עבודה
וגם לך
אז לא ניסע לחו"ל פעם בשנה
ונבטל את המנוי בתיאטרון
ולא נזמין סרטים בטלפון

בדיוק כשהחיים חייכו אליי
באה אהבה יתומה
משכה בשמלתי
תפסה בשערי
כיסתה את עיניי
ולא היה לה בית, לא מנוח, לא מסתור

עיניה - שקדים ותמרים
עיני דעת, דמעות תפוזים
אהובה שהותרתי בגן
בידה מילותיי אגוזים אגוזים

מאז
שאמרת שאין לך מה לתת יותר
הלכת במעגלים למקום אחר
יצאת מחיי אך הטעם עוד מתוק
אני אמשיך לרצות בך מרחוק

הרי את מחוסמת לי
אשת זכוכית
הרי לך הירח
אשתי הלבנה

ורואה אישה רעל.
לא עוזרת לה מסיכה
ולא רעלה
כי רע לה.

כמיהה
ואם טיפה של טל
תקתוק שעון
מעוף פרפר
יטו את נתיב חיי

אהבה
אני ואתה על אופנוע
נוסעים במורד הטיילת
השמיים ורודים צהובים
והרוח בצבע תכלת
רסס של גל או דמעה או של אושר
אנחנו בטח בארץ אחרת

אני והכאב שלי רוקדים בשניים
בחשיכה, אין לדעת איפה ארץ ושמיים
עפים, שלובים עד קץ התחושה
עד אובדן תקווה

ובליבי לעולם לא יהיה שלום.
לא שלווה לא מנוחה
כך נדמה,
אושרי וילדיי
לא ישאלו עליך

אהבה
אתה לי כמו יפו
וכשאתה עולה בראשי
אני מתמלאת געגועים
וגעגועיי כמו בנייניה היפים -

בדממה הגעתי
ובדממה אלך.
עייפתי,
כה סערתי וגעשתי

אין לי מנגינה
אבל
בפנים תמיד ריקוד
בפנים הכל פשוט

חלום
בבוקר חורפי ומסורג, נקי ומצונן,
נזכרתי כי חלמתי עליך בשנתי.
כולך שלי וללא עכבות התעלסנו
כדגים שהוחזרו מהרשת למים

וכל פעם נשמטה תחתיי האדמה
במקום בו איבדתיך
שם החושך מכה בי כתמיד

גבר ואישה
בחדרים סגורים
ובברזים זורמות אותן מחשבות

הומור
פעם כשהלכתי עם אבא להוציא כסף בבנק
אמרו לנו לגשת אל המנהל בפינה

חלום
בנקודת ההתגלות הקבועה שלי
ישנה הצטלבות דרכים
פעם היה שם בית דירות בודד
וערב אחד כל הכבסים על פתחיו
שמעו לרוח ,עקרו יסודותיו
ובכוחם הלבן פרשו כנפיים
והבית ריחף

אכאב אותך
אשלם בנפשי ובכבודי
וכשאסיים לתסוס
יהפכו כל מיצי לשיכר מופלא

בוא ניסע לנוח
ליעד ידוע
אגמים, עמקים, מה שנספיק...
העיקר שהשקט יחזיק

בהפתיע החורף
עומדת ילדה מלוחה
קפואה על צומת כגביש

בימים שיש לי אהבה
אני גוועת ועוצרת נשימה
וממלאת את בדידותי
באשליה שאין כמותי

ילדתי בוכה
ואני מביטה
מחבקת אותה
מנחמת חרישית

פני מלאך סלחי ושמעי
שום סיפור לא יימתק דיו
חזקה - אינך סוכר או שוקולד
את ילדת מוקה בחלומו

מלאות ריאותיי אוויר
צללתי אל תוך ימת אהבתך.
קרירים
כה נעימים היו מעמקיך

געגוע
עכשיו כשאינך אני מבינה
איך במראה הפכתי יפה
הכל נצבע בצבעים של שמחה
האהבה נגלתה בגוונים חדשים

חתולים חולמים בלי רגשות אשם
הם יודעים שתינתן להם הזדמנות נוספת
קל וחומר אם ימצאו גליל נייר
או כדור צמר או סיכת ירושה
הם כבר יחביאו אותה מתחת למיטה

געגוע
עד שתחליט לשוב
אחרוז מלים יפות
אסרוג מעשיות
אארוג בסלסולים
באימרה מפותלת יחברו הן יחדיו
לשל מסובך, לים מאובך

געגוע
כשתשוב
אני אדע שאתה שלי
שאוכל להיות אהובה
השמש תזרח מתוך עיניי

לבי נשבר לאלף חתיכות
נסחפו שבריו אל כל עבר
כמו קרחון אילם
בשקט הדומם

כשעננים עולים מהים
כששמש אוספת אליה את היום בחזרה
כשפרי נופל מהעץ או קר נורא

זוגות זוגות נעבור את המבול
ומה אם לא יכלו המים?
מה אם יונה לבנה לא תכריז שלום בינינו?
מה נאמר לילדינו?

פעמוני כנסיה מכריזים
כי באה שמש
אל משכבה על אופק
עריסת מנוחתו של השוק

ביקורת
טוב
שיש סוף
לעיר הגדולה.
במראה האחורית היא מתרחקת, אפורה
הנוף מתרגש לקראתנו, אנו עולים לעיר הקדושה
בדרך, נעבור ליד העיר החדשה.

אתמול רשמת אותי בעירום
עברת על קווי המתאר שוב ושוב בעיפרון
חרטת על סידרת דפים לבנים

יחסים
פיניתי לי רגע לכתוב לך שיר
שמתי את כל הדאגות בכביסה
וסיימתי להדיח את כל הכאבים
אפילו קרצפתי סטיות ופחדים
שטפתי את הדיכאון דרך חדר המדרגות
והאכלתי את החתולות

כל שנה בחגים
מצעד רוחות רפאים
חלומות בלהות מתעוררים לחיים

שיר משורבט באמצע היום
תוך כדי עבודה
על נייר מפית

ובימים נותרה שתיקה
כאילו לא היתה שתיקה אחרת מעולם
אהבה שנולדה בתוך קופסה
בחיים האחרים שלי איתך

הנצח נמכר כמו לחמניות חמות
כשסוף העולם קרב
ואת שותה כוס תיאוריה עם כפית סוכר
ולא שוכחת לערבב

ישנם ימים
בהם הבוקר בהיר
והערב קריר.
הגעגועים נרגעים בין הערביים

בלילות משתוללת
מכישה אותי על הזרוע
ושם אני רגועה וחזקה,
נושמת לאט והולכת להזעיק עזרה

עוד ערפל בחצר נפשנו
תודעה נפרשת על חלומותינו
בדקות הקצרות
כיקיצה לאין קץ

הבאתי לך תאנים
במקום אהבה.
שופעות חלב ותשוקה,
בשלות ומתוקות.

כבר הרבה זמן
אין לי מה לכתוב
וזה כל כך פשוט, לא צריך לחשוב
הרי כולם כותבים על עצמם
ושרים ברדיו
כמה קשה להיות מפורסם
ואיך נסעו רחקו
רק כדי לשיר ברדיו
בשעת העומס
על העולם המשוגע הזה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הפלסטיקאים רוצים מדינה משל עצמם. הקיצוניים טוענים, שהם רוצים
להשתלט על העולם ובפסגת הסיליקון של המעצמות החזקות הוחלט, כי
בינתיים תישארנה הסנקציות ההיקפיות כפי שהן.




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
זה היה בלי ספק
הדבר הכי מטופש
שעשיתי בקריירה
שלי









עוד דבר חוכמה
מפיו של אפרוח
ורוד על הדף
האחורי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 38822. בבמה מאז 19/7/04 19:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורית אלדר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה