|
 166619025
אורית 1976, רוצה להיות מאושרת.
זה רק הזמן שמחשיך לנו פינות,
כשאנחנו לא יודעים להשתמש בו היטב,
הוא מחלחל לנו בינות להחלטות ולמחשבות,
ויוצר בקעים של אי כוונה.
|
שלוחה חיצונית של הגוף שלי,
מחוברת למרכז הרגשות שלי,
פרושה בכל הבית- כמעט-
לחדר שלך לא רציתי לפלוש-
להשאיר לך את המרחב שלך, הנינוח
|
ואחרי שגלים של אדי אלכוהול
הפשיטו אותו מהר מהר,
והפשיטו אותי,
והשכיבו אותי על מיטתי,
מפושקת רגליים,
תודעתי חזרה אלי לפרקים אומרת לי:
זו טעות!!! היית צריכה להישאר נקיה!!
ועלה והתפשט גל כזה
ביני ובינו....
|
ומאז אני מסתובב ובתוכי איזה תו,
שבחלוף ימי ילדותי התעצב
להבהרה או להגה שבפי נהגה בעגילות ראויה
ושהייתי משנן היטב בשוכבי ובקומי ובלכתי בדרך...
|
ואיך אלמד לשפוך זעמי על כך
שנפקד מקומי ממושב נשמתי
כי איך הצלחתי לדרדר את עצמי
בחוסר השגחה כל כך מכוון
לעבר הפי פחת שבתוכו אני שוכנת כעת.
|
אז אני יושבת, ומנסה בכל כוחי להטפיל את המים בים שלי,
כדי שהגלים הזועמים יפסיקו לאכל,
כדי שליחוכם יהפוך לליטוף,
וליטוף של מים את החוף.... טוב, תחשוב בעצמך-
זה אחד הדברים היותר מיניים שאני יכולה לדמיין לעצמי.
|
עסקתי בהשחתה מכוונת של פני, של ידי, של עיני,
כדי לצאת משם רק כשאני כבר בטוחה שאין איש יכול לראות
את יופיי מבעד לשריטות האלו.
|
מהפה ולחוץ יש לך חלום בורגני קטן.
מהפה ולחוץ אתה מחפש קשר רציני.
מהפה ולחוץ אני לא רוצה ילדים.
|
ורצית בכנפיך ללטף גם את הנחש האורב לך בין השיחים,
וגם את החתול הטורף,
והבטחת לעולם לא לפגוע בשמורה שלי,
תמיד ללכת לחפש לך ציד במקומות רחוקים
ואז הרשיתי לעצמי, בבטחה, לספר לך על האוצר הקסום שלי:
דגיי המופלאים- שמנמנים וטעימים,
מוקדשים כולם כאחד לציפ
|
מעלה אותך באוב, מזכירה לעצמי
את המגע הביישני, הראשוני,
נעמד לצידי, כאילו לא מרגישים
אבל כל גופי זועק דרך נקודות המגע
שבין עורינו.
|
רואה את הקונכיה שם?
רואה את הצדפה?
מתחתיה ובתוכה אני הולכת להתחבא,
למצוא לי מפלט, הגנה,
ואם יש לך מה לומר לי...
|
זו היתה טעות
לעבור לגור בעיר של שלווה וחיטוט
במקום לגור בעיר של ניכור ומהירות
|
איך אוכל להאמין שיבוא האיש
שעיניו רכות, וחיוכו רפואות
ויתן מזור לפצעי
וישקיט כאבי, וילטף רגשותי
|
הדרך מערבה תוביל אותך לעמק השווה.
שם תרגיש.
|
ונניח שנפלת בפח הזה שטמן לך אלוהים בלידתך
וחשבת שאם תעמדי בעמידה הנכונה,
וידיך מונחות במקום המתאים,
|
אודות העצלות שמחלחלת לנפשי כמצעד נמלים פועלות-
בסדר מופתי, ובלי לסטות ימינה ושמאל...
|
למה אני מרגישה שאני מתבשלת על אש קטנה?
אתה לא משחק איתי ובי, נכון?
זה היה גל עכור.
כבר כמה פעמים, אני נדהמת כל פעם מחדש כשאני קולטת באיזו פשטות
פשה האינטימיות בעצמותינו,
זה היה גל צלול.
|
|
|
כסף, כסף, כסף,
כסף. זה מה שאבא
אומר.
אבל הם שוודים
מה הם מבינים
בכלל, הם עם
נייטרלי. |
|
