[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אורית אמויאל
ICQ 39482652 39482652
אל היוצרים המוערכים על ידי אורית אמויאל
אז, עברתי תקופה וניכנסתי לתקופה חדשה אהבה חדשה
ואני תמיד מקווה שהיום הבא יהיה יותר
טוב מהיום שעבר...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סתם לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב. אני לא כל כך יודעת מה ייצא
מזה בסוף.

במנוסתה מן הבית, היא לא הספיקה לקחת איתה כלום מלבד מעיל ארוך
וחום.
היא התעטפה במעיל, ורצה במהירות במדרגות מפחדת למעוד. היא
יוצאת לרחוב מנסה לשכוח את אשר עבר עליה באותה הדירה. היא
אפילו לא שמה לב שיורד גשם זלעפות בחוץ, השוטף אותה מכף רגל
ועד ראש.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
אולי זה הרגש
ואולי זה מסביב
ואולי זה בגלל האביב

לפני שלושה חודשים וקצת
התחלתי דרך חדשה
קצת מרתקת וקצת מוזרה
עם הרבה חופש והמון אהבה

הכל נופל לי מהידיים, הכל הפוך
השמיים למטה, האדמה למעלה
הראש באדמה והרגליים בשמיים

הייתי ילדה פעם
וזה היה אסור

גן עדן
ואני רק התקשרתי
להגיד לך
יום הולדת שמח
ואז את אמרת

זה היה יום בהיר,
היא שתתה קפה,
זה היה יום נטול עננים,
היא הקשיבה לציוץ ציפורים,
הסתכלה בתמונות,
שלה ושלו
ונזכרה באותם הימים.

היא הלכה לה
כך בשקט
וחיפשה על מה לא לחשוב
היא חיפשה לה את הדרך
הטובה ביותר לחיות

אני רוצה לצעוק לכל העולם ש...
אני אוהבת אותך!

שימחה הפכה עצב, צעקות עפות לכל עבר
תעזבו אותה בשקט,
היא רק רוצה לחיות את החיים

מלאה באנרגיה חיובית
מחייכת לא רוצה להפסיק
ועיניה מתכווצות
ועיניה עכשיו מבריקות
והיא פשוט אוהבת להיות מאושרת.

מילה אחת אמרתי לך לפני
מילת שלילה בנימת ציווי
ואתה, אתה לא שמעת?

איך הכל השתנה פתאום
פתאום הכל חנוק
לא יודעת מה קורה
חייה באי ודאות

שלום לך,
היית כאן והלכת ירדת למטה
ונשמתך עלתה לה למעלה
והתיישבה לה על ענן

אני חושבת עליך רואה את עיניך
מסתכלות עליי
האם אתה גם חושב עליי ?

היא יושבת כאן וחושבת
עוד כמה זמן זה יחזיק
האם זו סתם עוד פעם
בה היא מרגישה
אושר שממלא את לבה

קופסא של פלסטיק
עם מסך ומקשים
חושבת הרבה על החיים
רוצה לדעת שהכל בסדר
הוא שואל, מדבר
והיא שותקת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
געגוע
יש לי כל כך הרבה דברים להגיד שאפילו במילים לא ניתן לתאר.
אביחי שלי... אתה אח שלי איך עזבת אותי ככה בלי להגיד לי שלום.

איך אני אוכל עכשיו להמשיך כשאתה לא כאן איתנו לידינו.

היא אוהבת אתכם ואת כל העולם
אבל ...

פרפר... פרפר צבעוני פורש לו כנפיים ועף לו למרחקים.
אני מרימה את הראש ורואה באופק המון פרפרים... איך שהם
צבעוניים, איך שהם חופשיים.

בחוץ אפרורי למדי קצת קשה לראות מה קורה שם בגלל העננים שמכסים
את אור השמש שאמור להיכנס דרך שלבי חלוני ולהעיר אותי משינה לא
שינה.

עצבים, רתיחה, כעס, עצבנות, בלבול, ערבוב חושים, צעקות, צעקות
ושוב צעקות
היא לא מניחה לה, היא לא נותנת לה לדבר, לא איכפת לה מכאביה,
כל מה שהיא חושבת זה רק על עצמה...

קולו של החבל שנקרע ואחריו
באה הצריחה הנוראה
עוד מהדהדים בראשי.
כל לילה לפני השינה

את מסתכלת במראה
ורואה את מבטך הקודר, את עינייך העצובות
ושואלת את עצמך, עד מתי לבך ימשיך לכאוב?

סרטים עולים לה בראש כל מני מחשבות סרק ממלאים אותה
היא לא מבינה מה היא עשתה לא נכון
היא לא יודעת מה היא עכשיו צריכה לעשות
היא רוצה לצעוק לצרוח להוציא את הגרון
היא רוצה להפסיק לחשוב
המחשבות הן אלה שהורגות אותה
לא הוא לא הם לא אף אחד אחר

תגידי אהבה לאן את נעלמת ואופטימיות איפה את מתחבאת
ככה שתיכן נטשתן אותי הלכתן אולי אפילו לעולמים
היה לי טוב, היה לי מאושר
ועכשיו הכל פתאום לו עבר

היא רוצה לחיות בבועה שלה, עצמה, הבועה שהיא יצרה,
אבל הם לא נותנים לה.

לחץ, עצבנות, חוסר הגיון שמשתלט עלי, פתאום אני מישהו אחד ורגע
אחר אני מישהו אחר.

אתמול היה לי יום הולדת
גילי הוא עשרים שנים
התבוננתי במבט לאחור על חיי
ולרגע חשכו להן שתי עיניי

היא קמה בבוקר, מצחצחת שיניים,
מסתכלת במראה, ושואלת את עצמה...
האם היא יפה?

נאמרו עליך היום המון דברים
המון מילים יפות מוכתמות בדמעות
גם דבריי ומילותיי נכתבים ומוכתמים בדמעות
הדמעות שזולגות על לחיי מסמלות את הכאב העצום שלבי חש, שאתה
כבר לא כאן.

"אולי תיתן לי לראות את האור"
אמרה הילדה הקטנה.

משחקי שתיקה, שמדכאים את הרגש,
חוסר הגיון מוחלט אי יכולת להסביר.

מחשבות נודדות למרחקים
באוזן מתנגנים להם שירים
היא לא יודעת
היא מבולבלת

איפה הכבוד המינימלי ?
אם כבר באת ללוות אדם בדרכו האחרונה לפחות תתייחס לכך
בהתאם...
זה כל כך צרם לי שבאמצע שאמרו עליך מילים טובות פתאום נשמע לו
הצלצול השמח שבקע מתיק של אישה שממררת בבכי.

מנסה לישון, עוצמת עיניים, מחשבות מתחילות נודדות, לא נותנות
לו למוח, מנוח.
מחפשת תנוחה נוחה שבה תוכל להירדם, אבל כל תזוזה קטנה גורמת לה
כאב, כאב שמפלח את הגוף.

שוב פעם ריב
שוב פעם עצבנות
שוב פעם לחץ צעקות
שוב פעם הרגשה טובה שנגמרת לה בבת אחת

שמיים כחולים, כחול בעיניים, עיניים כחולות,
מתסכלות, מתעמקות, חושבות, אומרות,
מה הן אומרות?

יוצאת לעולם, ילדה תמימה, מחפשת דרך מחפשת תשובה.
הולכת בשביל, מתבוננת בתמיהה,
הולכת בדרך ולא מבינה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני פשוט לא מבינה מה קורה כאן
אם אתן לא רוצות לראות אותי או להיות חברות שלי פשוט תגידו לי

כדי שאני לא אחיה באשליה...

ישבתי והבנתי שאט, אט הפסימיות מתרחקת ממני

פרח קטן וצבעוני פרח לו בשדה שומם
באו ילדים ונתנו לו מים




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
וואו!!!
איזה כייף לחזור
לכתוב סלוגנים!





חזי מ-144,
בקאמבק מטורף
חוזר ובגדול!


תרומה לבמה





יוצר מס' 2193. בבמה מאז 16/3/01 23:52

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורית אמויאל
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה