|
einat
שלום לכם
שמי עינת טמסות
וכל חיי אני חייה את השירה
והשירה חייה אותי
בספר הזיכרונות רושמת אני על הטיול ההוא,
לפני סוף הנעורים, איך רכבנו יחדיו ברכבל.
אל פסגת הר מצדה
|
אני צופה בשחר העולה,
לאחר שכל הלילה אל הנייר נולדו שירים
|
החול זוכר עקבות אדם
מול ים
בו מפליגות הספינות
|
ידיי עם השחר,
יוצרות אומנות כדרך חיים.
|
בחדרי היכן שמונח מחשב הרגש
|
אילו ידעתי את שפת התווים
הייתי מנגנת אלפי שירים
בגיטרה שקניתי לפני שנים
|
שתופיע האהבה אל תוך שגרת היום
יפעם ליבי בעוז כצלילי התוף.
|
|
|
עופות דורסים-
מי לעזאזל נתן
להם רישיון?!?! |
|
