[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









http://www.tene-c.co.il
 
אוריאילאוריאילאוריאיל


יונה מאת:אורי איל.

בבוקרו של יום קם איש ויודע את אשר יעד לו ליבו. אין
אנו יודעים את עברו של אותו איש. רק כי בענייני
שלטון ומוסר עסק, והיה נאמן לארץ ולממשלה. כמה זמן
הבשיל הדבר בו, האם כברק ניצת ליבו? או יבשיל הדבר
אט-אט במוחו כקדרת חמין, לא נדע. הקול הקורא לו
לעשות את שהוא צריך לעשות היה ברור והחלטי. הצו היה
לעזוב את המורגל והידוע, וללכת למחוזות אחרים. לארץ
זרה ורעה. דבריו לאנשי הארץ הזרה צריכים להיות
פשוטים, כמיתים, ונחרצים. "אתם וכל שבניתם ייהרס,
ויושמד תוך ארבעים יום".

למרות שהמשימה ברורה, היא אינה קלה. האיש יודע, הקול
הקורא לו לעשות זאת בא מעמקי נפשו, ומה זה עמקי נפשו
אם לא אלוהיו אשר מצווה אותו לעשות זאת.

האיש מבין: "זה הדבר האמיתי שאני צריך לעשות". למבצע
הזה הוא מבין הולכים שניים, הוא ואלוהיו. זה מעשה
אולטימטיבי, כל מה שהיה לפניו לא יהיה עוד וכל מה
שיבוא אחריו לא ידוע. לא רק גורלה של עיר מונחת על
כף המאזניים אלא גם גורלו שלו.

אין זה עוד דבר שעושים או לא עושים, אין זה דבר
שעושים לבינתיים, עד שהתגלגל לנו לעשות את שאנחנו
חושבים שצריך לעשות, אלא זה הדבר. אם תרצו, אפשר
לכנות את המשימה תמצית משמעות חייו, לקח נולד.

הסכנה הפיזית במשימה היא ברורה. אין זה דבר בלתי
סביר שתושבי העיר, שהוא מאיים בהכחדתם, יקומו ויהרגו
אותו, "מי רוצה לשמוע דברים כאלה?".

לא רק האיום הפיזי של מוות אורב לאיש. מה יהיה אם
יחלפו ארבעים יום ולא יקרה מה שאמר שיקרה? אין זה
בלתי סביר שהוא ואלוהיו ומשמעות חייו יהיו ללעג
ולבוז. אין זה בלתי סביר שאנשי העיר יכרתו את אצבעות
ידיו ואת אצבעות רגליו ויניחוהו בכלוב בכיכר העיר
למען תפארת העיר ובידור לתושביה, כבר היו דברים
מעולם.

האיש שבדרך כלל כאשר חייו הנוחים מזמנים לו בעיות
קשות הולך לישון מחליט הפעם לעשות מעשה. הוא הולך
לעיר הנמל הקרובה ביותר, קונה כרטיס ועולה על האנייה
הראשונה הנקראת בדרכו. התקווה של "משנה מקום משנה
מזל" מכננת בליבו.

לברוח ממקום למקום אולי אפשר, לנדוד נוגע לא נוגע
בחיים אולי גם אפשר. אך לברוח מעצמו, מליבו, מאלוהיו
אין האיש יכול. אפילו בריחה אל השינה לא עוזרת.
סערות נפש פוקדות את האיש, לשאול הכאב הוא מגיע.
הקנה בו הוא מנסה להיאחז ? האנייה , כמעט ומתפקע
והוא מושלך מן החיים שמעל לאדמה אל החיים שמתחת
למים. אם תרצו, הוא מושלך למצב של חיים בלי חיים, של
מוות בלי מוות, של חידלון בלי סוף.

בניצוץ אחרון של חיים, בצער, בצעקות, בכאב אין קץ,
מבין האיש שבשביל להינצל הוא צריך לחזור לעצמו,
לנפשו, לקולו. אותה צעקה, השלמה עם עצמו, עם אלוהיו,
עם אופיו, ועם דינו נותנת לו גם את הכוח. הוא מקיא
עצמו חזרה לחיים.

כן, יונה הנביא מבצע את משימת חייו. נינווה לא
מתהפכת. תושביה חוזרים למוטב. ליונה עוד נכונו
ספקות, אך נפשו, קולו, אלוהיו, חייו חוזרים אליו והם
אמיתיים וללא ביזוי.

רק פעולה והקשבה לליבנו יכולה להקנות לנו את חיינו
האמיתיים.

© כל הזכויות שמורות לאורי איל - מרכז טנא לאימון
אתר:http://www.tene-c.co.il




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
נוקד היה אבי ואני אחריו הולך. שם בגבעות על גבול המדבר היו
הכבשים רועות. ושם על גבול המדבר תקעו יתד והקימו אוהל נוודי
המדבר בחפשם עבודה.

יושב אני בבית הקפה ולידי ידידי הסופר.
שואל אותי: ''מה אתה לוגם במהירות?''
אומר אני: ''החיים קצרים והמלאכה מרובה."





תגידו, אתם
חושבים שהגזמתי
קצת עם
הסלוגנים?

חרגול


תרומה לבמה





יוצר מס' 76057. בבמה מאז 20/6/07 5:09

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורי איל
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה