|
מתקו לי חיי הנועם בזרועותייך
עד כי מאס בי גורלי,
ועמס אותנו שניים שניים
עת את נותרת במטתי
|
יושבת אצלי משוכלת רגליים
תולה בי עיניים כמו זוג פנסים
רוצה שאראה לה,
רוצה שאלחש לה
את שאין לומר במילים .
ואין לי מילים,
גם לא לחשים,
אולי רק ארוכה לרפואה
העיניים שלה שורפות לי בעורף
והסיגריה שלה את הספה.
|
כן, זה כאן.
לא רחוק,
פה בסביבה.
|
|
מצאתי את מותי
!
מסתבר שאיבדתי
אותו לדעת
אבל הדעת לא
סובלת אותו
אז היא העבירה
אותו (על דעתו)
לבית עבוט של
דיסלקטיים !
ב מ ק ר ה
אני באה לבקר את
אמא שלי
ומה אני מוצאת
שם ?!!!...
לא ענק ?!!!
צפיחית בדבש
העלמה והמוות |
|