|
"So, what are you going to do now that everyone knows?'' she
asked him.
"Face them, I guess. Not much more I can do now," he
answered.
"True." Playfully, she added, "That, or kill yourself...''
Sheila got no response from Harry
|
Today I regret it. I have a sneaking suspicion that right
behind Mara's magnificent braids laid the answer to this
problem. Still, even at this moment of truth, I cannot say
that the choice between succeeding on this test and spending
a whole hour...
|
When I was 17 my dad walked out on us. Not quite as dramatic
as it sounds, mostly because of the irregular life style we
were used to for so many years in which he'd always been a
passerby; but in our way, the Katz way
|
הרגיש אותה משחקת בו, מקניטה אותו, לוחשת לו בלילות, ומחייכת
אליו בימים. כמעט ולא עבר יום שלא החל הולך לקראת שפתה המפתה,
נמשך כנגד רצונו. היה סבוך בידיעה המתוקה שהיא שוכבת, מחכה לו,
קוראת לו. אך תמיד, באחד הרגעים, איבד את כורכו והפנה גבו אליה
|
כמה זמן ישבתי וחיפשתי, ישבתי וחיכיתי לך
בלי לדעת למה אני מחכה, מה מחכה לי בפינה
עומק כזה של רגשות, בור ללא תחתית
רק מחכה להתמלא בך
|
כשהבין לקח ידו על כתפו וזז חיש מהר
כשזז הגיע למקום חדש
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא סלוגן פאר
זה לא סלוגן של
יופי, זה סתם
סלוגן פשוט כמוך
וכמוני...
ק. מרכוס במחווה
ליוני משכונת
חיים. |
|
