|
 
נולדתי בשנת 1962 ננטשתי בבית החולים עם לידתי
שהיתי בבית יתומים עד גיל שנה ושלושה חודשים ונמסרתי
לאימוץ להורי אנה ואריה ארזי ז''ל . גדלתי בצפון
הישן של תל אביב ואני מתגורר שם עד היום.נשוי למצדה,
אב לנוי וליהלי. ביוני האחרון יצא לאור ספר הביכורים
שלי ''החור השחור של ארז מאור'' בהוצאת גוונים.
''החור השחור של ארז מאור'' הינו רומן אוטוביוגרפי
למחצה המגולל בגוף ראשון את סיפור חייו של ארז מאור
אשר ננטש בינקותו על ידי אימו נערה ממוצא תימני
ואומץ על ידי זוג אמיד ממוצא רוסי פולני. ארז מאור
המגלה בעצמו את עובדת היותו מאומץ חווה משבר זהות
קשה אך למרות זאת הוא חי חיים מלאים ועובר הרפתקאות
שונות עם חבריו כילד יחיד הוא מוצא מפלט בין גיבורי
הספרים האהובים עליו. לאחר מות הוריו האהובים פותח
ארז מאור את תיק האימוץ שלו ונפגש עם אימו
הביולוגית.........
מקורם של הברייה היה בשבטים בדרום סודן הם נרכשו כעבדים על ידי
יהודי אתיופיה. הם שחורים יותר ושיערם מקורזל מאוד, הברייה
נקנו בשוק העבדים על ידי יהודי אתיופיה גוירו וחייו כיהודים
לכול דבר אך תפקידם האמיתי היה לשרת את בעליהם.
|
רחמים עבר מייד לדום מתוח והצדיע לשר הביטחון במגב שהחזיק
בידו, השר הבזיק לעברו מבט מעינו האחת ואמר לו בחיתוך הדיבור
הגרוני המפורסם שלו: "חייל עוף החוצה".
|
לא פלסטיני לא ערבי ישראלי אפילו לא יהודי ערבי
|
המציאות האכזרית אליה טניה נקלעה, מציאות שטפחה על פניה היפות
כסופת חול מדברית גורפת את חלומותיה על עושר והצלחה עמה
ומותירה אותה ריקה מתוכן כקליפת ביצה שבורה, עדיין הייתה אישה
מדהימה ביופיה, יפה עד כדי כך שיופיה הלם במתבונן כמכת אגרוף
פתאומית.
|
מה זאת אהבה שאל ביאליק? לאף אחד אין באמת תשובה
|
אורלי הקוקסינל יושבת על הספסל מול ''פלפל הקוסם'', היא מעשנת
בשרשרת ורק חתולי הרחוב מארחים לה חברה. פעם
|
חי בין הקצוות. נקרע בין החינוך לתורשה, בין האמונה לספק
|
בימים אחרים טובים יותר היא ניגנה
בפילהרמונית של מוסקבה היום היא יושבת
על שרפרף קטן בסמוך לכספומט של הבנק הבינלאומי באבן גבירול,
מושכת את הקשת על מיתרי הצ'לו אולי תצליח ללקט כמה שקלים
מהעוברים והשבים.
|
מיטב ימיהם חולפים במפעל, טרטור המכונות פס קול חייהם.
|
על גשרי הדנובה הלכתי בעקבותייך.
|
יש מינימרקט גדול של משפחה דרוזית וחצי לחם הם לא מוכרים.
לפעמים כשאני קונה שם אני נזכר בגבוה ובאשתו הקטנה,
אני יודע שאם כבר מתו הם בטח בגן עדן בגיהינום הם כבר היו,
ההוכחה מוטבעת בחותמת כחלחלה בדרכון בשרם.
|
כששילמתי בקופה ראיתי את הצלוב מתנדנד
על שרשרת מוזהבת בין שדיה הכבדים של הקופאית
|
הרחק מריחן המבושם של נשים עטויות עדיים
|
נערים אתיופים משועממים עומדים בחניון ליד הפיצוחיה.
|
תמירה ואצילית היא, גופה שיש לבן.
|
בתחושה של בגידה מלווה בהורי המתים נכנסתי לשרות למען הילד.
|
פיי וואנג בת שתיים עשרה,
היא גרה במחוז שאנדונג בצפון מזרח סין.
יש לה אצבעות קטנות וזריזות
היא עובדת במפעל לנעלי נייק עבור דולר לשעה
|
אני שוכב על הגב מפקיר את גופי לקרני השמש הלוהטות, הגלים
מנדנדים אותי כאם המרדימה את תינוקה. הייתי רוצה שלאחר מותי
יניחו את גופי חסר החיים בתוך סירה בוערת וישלחו אותה אל מרחבי
הים הפתוח כדרך הוויקינגים. עצמותי
|
וצללתי למטה כמו ציפור פצועה, כמו מלאך שנפל.
|
על גדת המיסיסיפי ניצב גבר גבוה לבוש קילט [חצאית סקוטית],
כומתה שחורה עליה נוצה אפורה נישאת על ראשו בגאווה ובידיו חמת
חלילים.
צלילי הקינה הנוגים הבוקעים מהכלי מעוררים בי געגוע אל הבית.
|
נערי המצוקה של שכונת דורה רוכבים אל הים. בדהרה קלילה חולפים
ברחובות
|
אימא רוסיה אימפריה גוססת, הוודקה זורמת בעורקיה כמי נהרות
אדירים. ערים מוכות פשע, כפרים גוססים רק הצארים ששולטים ביד
ברזל מתחלפים צאר לבן, צאר אדום, צאר אפור.
|
אנחנו זזים כחיילים על הלוח מנסים לשפר עמדות, כשחקני שחמט אנו
משתמשים בשכלנו ובניסיון שרכשנו במהלך שנות חיינו. אך החיים
אינם דומים כלל לשחמט החיים משולים לשש בש והקוביות הן שחורצות
גורלות. לפעמים עדיף מילמטר מזל מאשר קילומטר שכל.
|
ציור אחד משך את תשומת ליבי במיוחד, על הבד היה מונצח גבר שפלג
גופו העליון חשוף, הוא היה שרירי כהרקולס, עורו שחום במקצת,
עיניו עצומות והוא נראה כמי ששרוי במדיטציה עמוקה. הגבר בציור
היה בשנות העשרים לחייו אך בקלות יכלתי לזהות שזהו פאט
בנעוריו.
|
אני יכול לדמיין את קארבר פוסע ברחוב דיזנגוף חולף על פני
אלתרמן השיכור בכסית.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "אני לא יודע
עברית".
- "ואנגלית?".
- "גם לא".
- "רוסית?"
- "טוב נו, שלוש
וחצי. בסדר?!". |
|
