|
יליד 83,
סולד ממילים פלצניות, לכן הן לא נוכחות ביצירותיו.
מאמין באהבה ומאמין שהיא כבר לא קיימת.
פרווה חלקה ונעימה, עיניים נוצצות וידיים שתמיד פתוחות לחיבוק.
|
על דף נייר כתבתי את שמי
את חלומותי,
את שם אהובתי
|
Her eyes bleeding tears, her hopes starting to disappear.
|
Waiting for the time to bring his medicine,
as my only hope hanging on this uncertain savior.
|
ואולי בכל זאת, אני יגיע
אביר על סוס לבן
הגבר החלומי, הגבר הנאמן
|
ירח שקט, מביט מלמעלה,
תוהה על עצם קיומו.
|
הזרמת לתוכי,
את נוזל האהבה
|
את יכולה לארוז וללכת.
כבר לא אריח את הכרית,
כבר לא אתגעגע.
|
לא אתפור את העין שנקרעה ואבעט כשתעמוד בדרכי.
כשאנחנו ביחד אני אוהבת, כשלא, אני שוכחת.
|
וכל השאר
לוקחים עוד כדור של אשליות
ושוב מתעוררות להם תיקוות:
|
לזכר עוד תקווה לשלום שהתפוגגה בעוד קטיושה,
לזכר עוד ישראלי שמסניף את חייו בחושה.
|
האם זרועות אלה שמחבקות אותי בחום,
רגע...
כן!
זה לא חלום!
|
אם את מחפשת חכם, זה אני.
אם את מחפשת יפה, זה אני.
אם את מחפשת אמין, זה אני.
אם את מחפשת רומנטי, זה אני.
|
לבבות אדומים על נייר זה כל מה שקיבלתי
על אותן שלוש מילים תמיד חייכתי
|
אחשוב עליך כשאני יושן,
כשאני ער,
כשאני עצוב,
אחרי שניפרד תמיד ארצה לראות אותך שוב.
|
כמו רוח מהלכת, חסרת כל תוכן,
מעביר עוד דקה בחיים, רוצה שזה יגמר.
רוצה שתחזרי, רוצה שתחבקי,
רוצה שאותי שוב תאהבי
|
שאלתי לשמה
היא לא ענתה,
רק המשיכה להקסים אותי בחיוכה...
|
תמשכי, תיצבטי,
תכדררי ותמעכי.
כשתסיימי לשחק, תחזירי את ליבי.
|
ואולי בכל זאת אגיע,
הנסיכה עם כנפי המלאך.
הבחורה החלומית שתאהב אותך כל כך.
|
כשלא נניח מטבע בכובעו של נגן רחוב,
כשנחיה את הרע כאילו הוא טוב.
|
את
אני
סירה קטנה,
ועוד כמה דברים
שאת ממש חייבת וצריכה
זה כל מה שצריך
יוצאים להרפתקאה
|
מי לקח לך נשמה
מי נתן לך זוג כנפיים
למה עכשיו את באדמה
למה הדמעות בעיניים
|
מוגן הוא על ידי גוף אישה,
אשר מוגן בחיוך,
שמוגן במילים,
שמוגנות בקול עדין ומלטף.
|
איך עצמת עניים ושקעת בחיוכים כששרתי בשבילך,
איך דמעת וכיסת אותי בחיבוקים כשכתבתי לכבודך.
|
ניצוץ של ירח משתקף על עוד דמעה,
שזולגת אל דף נייר.
|
שמעתי אותך שותקת.
השבתי בלחש של חיוך.
מנסה להבין מה פשר השתיקה
|
הכביש כולו שלי
שקט ושלווה עוטף את גופי
רק אני ומחוג המהירות
שכחתי כל מושג של זהירות
|
תודה שגרמת לי לבכות יום יום וברגע זה,
תודה שאמרת שאת לא רוצה לחזור,
תודה שגרמת לי לא להאמין יותר,
תודה ששחכת מימני כאילו לא הייתי קיים.
|
אני הולך,
נפתחו בפני שערי האבדון
ואני לא רואה עוד שערים לפני, אז אין ברירה,
אני נכנס.
|
אני משקיעה את מיטב כספי על קוסמטיקה, אני טיפשה וגברים דורכים
עליי ללא הרף.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
פינק פלויד הם
דינוזאורים
מוזיקליים שזמנם
עבר כבר באמצע
שנות השבעים!
פרובוקטור. |
|
