|
אז אני אורן, יליד 81', אוהב חום, אוהב לצלם, לכתוב,
לאהוב.. :)
יש פה חומר ישן וחדש, יחסית, תמיינו לפי תאריך הופעה
(בסוף הדף), ו - הכי חשוב בעצם:
תהנו מהכתוב, המצולם והעשוי, והכי-הכי חשוב- תגיבו!!
: )
נ.ב
ותודה להורי, חברי ומשפחתי שהביאוני עד הלום, לטוב
ולרע :))
"... משהו ברחוב הפך פתאום אדיש.. האוויר, האוויר נעשה קריר.
אתה שם איזה דיסק של R.E.M, משהו שיאכיל את המצב רוח.. שייצור
איזה מצב. החורף בא..."
|
"...פגשתי אותה בפעם הראשונה כשהתחלתי להגיע למקום שאליו הייתה
נוהגת לברוח מהבית; ילדה צעירה בת 16 וחצי, קרועה מבחינה
נפשית, תלושה מכל מסגרת הגיונית שבה נערה בגילה צריכה להיות.
עם הרבה מאמצים, הרבה שעות עבודה והרבה עבודה מסביב, הצלחתי
בסופו של דבר לקנות את
|
"לפעמים אני מביט במראה. אני מביט, ורואה אותו, אותי. איך
השתנתי.. מוזר. הרי רק לפני כמה דקות, כמה שנים, הסתכלתי
בדיוק באותו ראי, והוא היה שם, ילד מצטחק בן נעורים..."
|
כמו עלה נידף אני רק מתגלגל
נותן לכל אחת בתוכי קצת לרגל
אבל בפנים לבד, מחכה לה שתבוא
ובנתיים, מפרק אותם, זה התפקיד שלו, לא, לא, לא....
|
נוסעת, מתגעגע
שותקת, אני שומע
צוחקת, נצבט
ובאה אלי, ככה,
לאט, לאט...
|
נסיכתנו תסתדר, היא יודעת לדאוג לעצמה
בעודה מקוננת על המסכן, תגריל לה אביר אחר
היא תמצוץ את דמו עד הטיפה האחרונה,
ובמהרה, גם אז - - -
תלקק את שפתיה בכאב
ותתפוס את האביר הבא
|
הי אתם, כל החוטאים
הדליקו את האור, הדליקו את האור שלכם
הי אתם, כל הילדים
השאירו את האור, עדיף שתשאירו את האור
כי יש מפלצת שגרה מתחת למיטה שלי
לוחשת לי באוזן...
|
אותה אמת, אמת עירומה
אתה דפקת אותה, היא עשתה את שלה
גמרת איתה, ועם עצמך
|
"...עולם שחור משחור מתגלגל אל רגליה
והיא, מנסה לחמוק, להדהוד קולם של רודפיה
סובביה לא ידעו את עברה, זה הנסיון להכחשה
נסיון שמלווה אותה, לבד, לבד, שעה, שעה..."
|
יפים ונסתרים הם דרכיו של אל
כמו טומהוק קופידון הבן זונה כבר משתולל
לך תדע, ילדה או אנס
משיחה יוצא, ושוב נכנס
|
"...נסעה להודו, דפקה שם ת'ראש
פתחה שם רגלים, עשתה בלי לחשוש
היום היא בארץ, לא יודעת כבר כלום
חברים שהיו, אנשים שהלכו
איפה כולם בדיוק...?"
|
משהו מתגלגל לי בפנים
אולי זו היא אותי נושמת
יושב ומחכה, למה? לא יודע
|
"הכאב הזה, שמתפתל בך
אולי יגמור אותך, יעזור לך
כי אולי אתה, מאוהב בך
ורוצה אותה, ורוצה אותך
רוצה אותה, רוצה כל-כך.."
|
"שלום", אמרת בחיוך שובה לב
ואני התמוססתי, וליבי בצחוק משובב
חיוכים הצטלבו אז, ועדיין לא תדעי
שכאשר אוכל, כאשר תתני לי,
אתן לך את ליבי.
|
"אתה נראה לי קצת עצוב"
היא אמרה לי על הבר
"זה לא עצוב", השבתי,
"רק עם פחות חיוך", ומתי
אוכל שוב לחייך כבר?
מתי אוכל להאמין?
|
"חפוי ראש, אך לא מתבייש,
עמדתי מולך במצב מייאש
כקין והבל היינו, אני ואחי
נצים קרובים מתמיד,
אוהבים ושונאים האחד את השני.."
|
והשמים לא יפלו ושום כוכב לא יעלם
למרות שבטח אחסר למישהו
חיפשתי את עצמי שנים ועכשיו מצאתי
את אותו אדם מצחיק, אוהב, שאותו הכרתי.
|
שלום לך אהובה, אני עכשיו רק קצת רחוק,
יושב לי מסתכל, אותי לא תוכלי לראות,
אני איתך בכל שניה, וזה קשה לי עד מאוד,
את המכתב הזה - כותב לך בלי כוחות
|
"את יום העצמאות העברנו בשהייה במתקן לצד טובי המרצחים, כאשר
זיקוקי הדינור מעפולה נשקפים מרחוק, ומזכירים לי בשקט את
המשימה שהוטלה עלינו..."
|
מה קרה? "כל ישראל אחים" כבר הפך למשפט מוקצה? מה קרה לשיתוף,
לעזרה ההדדית, לתחושת ה"ביחד" שאנחנו צריכים מכם בשעות הקשות
האלה? הא? איפה הכל...?
|
"בחיים הכל עובד על תן-וקח. לעולם לא תקבל משהו, אלא אם נתת או
תיתן בתמורה לו משהו חזרה, חוץ מדבר אחד, וזו האהבה שקיימת בין
אנשים. בתמורה לאהבה אינך צריך לתת כלום, אלא רק להיות עצמך,
אתה." (או במקרה הזה, את).
|
שעת דימדומי בוקר, די מוזר שיש שמש כזו יפה מעל דבר כזה
נורא...
|
שש בבוקר, שוט מוצלח :)
הולך להיות אחלה יום :)
|
איזה כיף לה, התמימות הזו, לא לדעת מה רצו לעולל לה...
|
הזמן זז בצורה מדודה וקרה אחורה. כמעט ונגמר.
- - -
אוי אלוהים... כמה שאני אוהב אותה.
|
"בני אדם, ברובם, חיים את חייהם מתוך התייאשות דוממת.
מה שקרוי בפי הבריות - כניעה לגורל, אינו אלא ייאוש מדעת... "
- תורו -
|
זה השיר שמביא אותי לסופים, לפרידות...
הוא גם גורם להתחלות ולטוב, אבל הוא עצוב ובודד בבסיסו, וזו
ההרגשה שאני הכי שונא - להיות לבד.
|
הוא התבונן בה כשלגמה "מאלט" באיטיות מהבקבוק... והוא ידע.
:))
|
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
