|
"ירח תפוז דם בא לפתע מסוריה, מסוק שחולף מרטיט את
האוויר, משורר וילד נפגשים בשיר...", אהוד בנאי,
משורר וילד
בתוכני מראה שלך
חוף ים, חול עד האופק - ואת עומדת שם, בחוף הרחוק
|
ומה לעשות בעת הזו
שהמראה כה סדוקה
שההתלבטות ידועה
ומחיר הבחירה צפוי
|
כמעט הנחתי את מכתב האהבה על הלוח.
שתראה כמה חשקתי בה
כמעט והנחתי אותו בכיתה
אבל
|
אָז הִנְנִי כָּאן, מַמְתִּין בִּכְמִיהָה
שֶׁתִּצְמַח שׁוּב הַתְּשׁוּקָה
לְיַחֵד בִּמְלֹא הַמּוּבָן
וְהַפַּעַם עִם תַּקָּנָה
|
תחושה של הברחת גבול
של הקפאה ואינסוף
ללא תחום וללא שליטה
אביונה
|
להבין אותה, את אביונה
לדעת אישה
|
לובש את הכפפה, מעט בלויה
מתאם מרחק וגובה, מתבונן במראה
אוחז בהגאים, המתעוררים לטיסת הזחילה
|
ובצאת מחדרה
חושף הטבעת באצבע שלה
|
חוסר בהעזה, ואביונה חסרה
בוסר המגע וממש אי הבנה
|
מימוש החלטה
או התבוננות רפויה
|
דממה שרק סרעפת ושריר הליכה
|
והסימנים אינם, חלקם על השידה
מונחים על רצפה בערבוביה
נשאר המבט והתשוקה
|
נזכרתי בפניה של האהבה המכלה
ומול הרטט בזכרון עמדה אחת
|
אל הארכיון האישי (160 יצירות מאורכבות)
|
|
בימים טרופים
אלה אני לא
מבינה למה
מתעקשים לקרוא
לקיוסקים-"פיצוציות" |
|
