|
"בין המציאות לשיגעון הכול חוזר אליי
שם במקום ממנו באתי אין שלום
והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי
אני צריך לגדול מזה ודי לגדול מזה ודי"
בין קודש לחול/אמיר דדון
הוּבַלְתִּי לַתְּשׁוּקָה, הַשְׁלָמָה
פָּתַחְתִּי הָרֶגֶשׁ, שֶׁשּׁוּב נִסְגַּר
|
החלטתי להפליג
מיתרי האור, ביבשה
האירו את תחילת המסע
יציאה מגדר מגבילה
|
וכאשר נחסמה השיחה
הבנתי שהכול השתנה,
בבת אחת הפכתי לעבר
עם הזמן הכול ישקע
|
מעדיף את הסערה, הבלתי צפויה
שבה פוסידון מנסה לבחון, את כישורי הנווט
הפורצת באבחה, ומסתיימת באוושה
מטלטלת הספינה, ודורשת נתב
|
תחושה של הברחת גבול
של הקפאה ואינסוף
ללא תחום וללא שליטה
אביונה
|
קוֹן מָארִי שֶׁל הָרֶגֶשׁ
לָשִׁים מָה שֶׁצָּרִיךְ בַּמַּגִּירָה לְמִשְׁמֶרֶת
אֶת אֹתָם רְגָעִים הַמְּמַלְאִים הַלֵּב
בּוֹרֵאלִיס לַיְּמָמָה
|
בקומה, הראשונה, סתם ישיבה
מוקף אנשים, חלקם חשובים
מחלקים אותות ומופתים
שמהר אבק יעלו, נסתרים
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מי שלא אוכל
לא מחרבן.
יעקב פופק
ביציאה. |
|
