|
"ירח תפוז דם בא לפתע מסוריה, מסוק שחולף מרטיט את
האוויר, משורר וילד נפגשים בשיר...", אהוד בנאי,
משורר וילד
החלטתי להפליג
מיתרי האור, ביבשה
האירו את תחילת המסע
יציאה מגדר מגבילה
|
וכאשר נחסמה השיחה
הבנתי שהכול השתנה,
בבת אחת הפכתי לעבר
עם הזמן הכול ישקע
|
וְכָל אַחַת הֵכִילָה אוֹתִי, בִּזְמַנָּהּ
וְהִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי, לְלֹא חִיבּוּק ואביונה
|
מעדיף את הסערה, הבלתי צפויה
שבה פוסידון מנסה לבחון, את כישורי הנווט
הפורצת באבחה, ומסתיימת באוושה
מטלטלת הספינה, ודורשת נתב
|
כמעט הנחתי את מכתב האהבה על הלוח.
שתראה כמה חשקתי בה
כמעט והנחתי אותו בכיתה
אבל
|
רק הקצה היה גלוי,
אך לא רמז על מה שהתחולל
נמצא מעל לוע רדום, עמוק
של גופרית, עשן ואש
|
תחושה של הברחת גבול
של הקפאה ואינסוף
ללא תחום וללא שליטה
אביונה
|
בקומה, הראשונה, סתם ישיבה
מוקף אנשים, חלקם חשובים
מחלקים אותות ומופתים
שמהר אבק יעלו, נסתרים
|
כאשר המלאך יפסע בגינה שלי
מי יוודא שמתתי, מוות טבעי? (בהשראת Serrat)
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אם מישהו מצא
טבעת זהב - נא
להחזיר לכתובת:
ד.נ. מורדור,
צריח בראד-דור.
תודה.
(סאורון) |
|
