|
בזמן האחרון אצלי תמונות חוזרות משם,
בזיכרון המעומעם שלי היום,
מסך כבד של מלחמות והזיות.
זועק ואין משיבה
מסרונים ריקים, ממתינים לתשובה
|
המואזין ממשיך בהגברה
מהווה סימן להליכה
של מעבר מהחלום
למציאות המדומה
|
בתוכני מראה שלך
חוף ים, חול עד האופק - ואת עומדת שם, בחוף הרחוק
|
ומה לעשות בעת הזו
שהמראה כה סדוקה
שההתלבטות ידועה
ומחיר הבחירה צפוי
|
חלקיקי שנייה הפכו לנצח,
באמירה אגבית ברגע
בשיא לקראת שיא אמרה
ומאז נחרט
|
עשורים אחרי, הצומת הממיינת
עטור זכויות וזיכרונות
מתיישב שוב, בסככה דומה
והצפה של הבנה
|
עינוג שלם שהיא חקרה
התנסות בכוונים
למה לא תסיים מה שהוחל
אך לא הבנתי את אביונה
|
כמעט הנחתי את מכתב האהבה על הלוח.
שתראה כמה חשקתי בה
כמעט והנחתי אותו בכיתה
אבל
|
תחושה של הברחת גבול
של הקפאה ואינסוף
ללא תחום וללא שליטה
אביונה
|
הספק מעמעם את הקשר
מטפטף ארס לחבל הדק
חומצה הפורמת את הקשר
עקדת האהבה
|
המבט כפי שהיה, חוקר ורחב
מהפנט ומתחרב
למדתי לקרוא את אישוניה
המזמינים למעשה
|
שמלווה את הרגע
בכל עת
בכינון קן
|
די נמאס מתנאים
"פוליטיקל קורקט", עאלק
מלעשות דברים ראוים ונכונים
|
דממה שרק סרעפת ושריר הליכה
|
והסימנים אינם, חלקם על השידה
מונחים על רצפה בערבוביה
נשאר המבט והתשוקה
|
נזכרתי בפניה של האהבה המכלה
ומול הרטט בזכרון עמדה אחת
|
אל הארכיון האישי (122 יצירות מאורכבות)
|
|
אני הגבר היחידי
בעולם שסובל
מקינאת פין.
יעקב פופק. |
|
