|
o.m
 
"כולנו פרפרים מתים
שנמשכים לאור חזק
שנשרפים בסוף
תמיד בסוף
כולנו חרקים קטנים
שנמשכים לחום בהיר
ויש בינינו שבורחים
אל תוך סודות לילה קר
יש בינינו שיודעים
שגם הפרחים
פורחים בלילה"
רן אלמליח(כנסיית השכל).
היא עמדה מול המראה הגדולה בחדר השינה וסירקה את שיער השיבה
הדליל שאיתר את פדחתה.
כשסיימה ניגשה אל המטבח בכדי להכין לעצמה את ארוחת הבוקר הדלה.
כמו תמיד שני צנימים, מעט ריבת תותים שהיתה מכינה בעצמה, מעט
גבינה לבנה וספל מלא בנס קפה מהביל.
|
כל כך הרבה חלומות נחלמו כל כך הרבה חלמתי בעצמי
הרבה זמן לא דיברנו ובליל אמש חלמתי אותך...
הגעתי לביתך בשעת לילה מאוחרת ודפקתי על דלתך
צעקת כנס. פתחתי את הדלת נכנסתי לסלון ולא ראיתי אף אחד הסלון
היה ריק. החום והלחות של הקיץ לא הוסיפו לשקט ולריקנות.
|
מול חלונו היתה ניצבת כתמיד חזקה, גדולה ומפחידה ,החומה.
הבית שבנוי כולו מעץ משובח אותו בנה אביו במו ידיו לפני כעשרים
וארבע שנים מיד לאחר שנשא את אימו לאשה. הבית ניצב ב-Suffolk,
האיזור הכפרי הירוק והציורי השוכן מרחק קילומטרים בודדים
מהעיר Norwichשבמזרח אנ
|
החושך הכבד הקשה על סיימון את דרך הנסיעה לביתו.
הוא הציץ בשעון שענד על ידו השמאלית. המחוגים הראו שתיים
ושלושים אחר חצות. הרגע בו הביט בשעון גרם לו לאבד שליטה על
רכבו.
הוא התנגש בעמוד חשמל.
|
שלוש הזמנות חיכו בקופה הראשית.יוני לקח אותם אשאיר אחת לעצמו
ונתן את השתיים הנוספות לחבריו ערן ושגיב.
השעה היתה עשר וההופעה תתחיל רק בסביבות אחת עשרה והמקום כבר
היה מלא באנשים רובם בגילאי עשרים פלוס.
יוני היה בן עשרים ושש בתקופה מבולבלת בחייו או יותר נכו
|
היא עומדת מול המראה הגדולה בסלון. הוא יושב ומתבונן בה בשתיקה
בחרמנות מוסבת. הג'ינסים הכחולים נצמדים לישבן הקורץ הנוצץ
שלה. בעיניו הכמהות הוא נוצץ וחוצץ בין רגליה הארוכות לפלג
גופה העליון, אותו חלק המכוסה בגופיה חומה.
|
אל תשאירי לי פינה חמה בלב שלך
מעולם לא רציתי להיות פינה
יש לי פינה קטנה משלי
היא עולה על גדותיה דמעות של הזמן
|
חלמתי שאת אותי מחבקת
הרגשתי איך נמס אני בין ידייך
שומע את קולך מנגינת אהבה
אני נשרף תמיד כשאת רחוקה
|
אנחנו לא שייכים לעולם הזה
אנו בסה"כ הכל עוברים כאן ושבים
כן אנו עוברים הכל בקושי
ובעצם לא תמיד שבים
|
בלילה שכולם ישנים
אני מוציא אותה
מתוך קופסה שחורה
|
אדם יודע לשם מה נולד.
אך לעולם לא ידע לשם מה מסיים דרכו בכדור העגול.
שרוב רובו הוא ים כחול.
|
אני שונא את זה שאת תמיד יותר יפה כשאת רחוקה
אני שונא את זה שדמעות זולגות מעיניי ומרטיבות את המילים הללו
|
שכחתי מילים שרציתי לכתוב לך אתמול
עדיין חולם אותך בגופיה לבנה
שנושרת ממך כמו עלה מן העץ
כמו דמעת געגוע אחת שזולגת ללא סוף
|
איך הייתי נוגע בך
כולי נוטף תשוקה
כל חלק וחלק בגופך
עורי הפך סמרמר
|
בימים האחרונים את משתמשת בבושם מסוים
הריח שלו מושך אותי אלייך ללא תנועה
אתמול שאלתי אותך "איזה בושם שמת היום?"
ואת ענית בשקט ובמבט מושפל כאילו מתביישת נורא
|
ברימל את מסרקת את ריסייך
בעינייך את נוגעת לי בלב
שכחת כאן חזייה שאחזה את שדייך
כל דבר מזכיר זה עדיין כואב
|
כולם רוצים לדעת מי ינצח.
ואני מפסידן לא קטן.
אמרת מפסידנים יפים.
עדיין לא הבנתי מי מהם הפסיד.
|
היא יוצאת מן המרחק
תוך שניות היא מגיעה
מרעידה כל כך הרבה אנשים
|
חומרים שיוצאים מתוך הנפש
שטים על פני הרוח
חודרים לאט לאט
בכל פעם קצת
|
חלפתי על פניהם
בצעדים קטנים ומדוייקים
הם שכבו שם שורות שורות
המון צבעים המון גדלים
חלקם קשים חלקם רכים
חלקם בחוץ חלקם בפנים
|
אני אוהב אותך תמיד למרות המרחקים
אני אזכור אותך תמיד בעולמות כל כך שונים
אני יודע את שומעת אך אף פעם לא עונה
אני רואה את נעלמת ממך נשארת רק תמונה
|
עכשיו המלאכים מחייכים.
השמיים בוכים דמעות של שמחה.
העננים נפתחים לרווחה.
פרחי גן העדן מרכינים ראשם.
|
אמרו לך שעינייך כבר לא אותו דבר
משהו הוחלף לעצבות במבטך
כואב נורא היום יכאב לי יותר מחר
בזה אחר זה אני אוסף את רסיסי אהבתך
|
תמר.....
הנה חלפו עברו להם 30 ימים.
בסה"כ 30 ימים, זה לא כל כך הרבה, אך לנו זה נראה כנצח...
עברו כאן ימים לא קלים , ימים שבהם אנחנו מנסים לעכל את שקרה,
את זה שאת כבר לא איתנו וזה לא פשוט.
זה לא פשוט כי חשבנו על דברים אחרים ותכננו דברים אחרים, ובעוד
|
|
|
קיץ 2001: מומו,
בנצי ויודל'ה
מראים לנו איך
עושים זאת נכון |
|
