|
דמותי הנשקפת אליי,
בבואה של עצמי
נחרדת, בגלותה את
אישיותה גולה לארץ
אחרת
|
התמצא אדם המחפש
שורות,
בין גדרות של מלחמות
אבודות בניכר?
|
הרגבים מתהפכים
מגלים שכבות חדשות.
|
אש של זדון, רוע וכאב
של ידיים מורמות
וראשים מושפלים,
אש של אנשים
שלא יודעים.
|
אהבתי ארץ חתחתים היא,
נקו אותה מאבניה
ועדיין תכזיב
|
עוד אחד שמת,
בבדידותו,
בהותירו נכס לעצמו.
עוד אחד שמת
ביגונו, משאיר
אותו בצערו.
|
ומה אמרו הברושים? בקינה שרו,
קול מרורים ובכי,
בנושאם את ארון המתים.
|
עכשיו זה קרוב,
מתפוצץ מול עיניי
מביא את האשליה כאילו
אני מוגן.
|
בכיכר העיר השבורה למחצה, נחלקת לבעד או נגד, עוטים המפגינים
את מיטב לבושם
מסורקים מצוחצחים לעוד יום עבודה, מניפים את שלטיהם, את דגלם,
ססמתם נזרקת לאוויר
|
שטופת שמש, ניגרת באגלי זיעתה
מוריקה, מלבלבת סמוך לשקיעתה
מחוללת בתופי מלחמתה
משוסעת בחרון אפה.
זוהי ארצי
|
|
|
