|
בקלאווה קטנה ומתוקה
חתול קטן יושב על גדר המערכת, כמה קסאמים עוברים מעל
ראשו כמו זיקוקים קטנים של קיסר סיני נושן.
שלושה חודשים עברו מאז שחברה שלי זרקה אותי, הייתי הרוס, במלוא
מובן המילה.
חשבתי על הכל, היו ימים שבהם רציתי להתאבד, היו ימים שקטים בלי
מוות וטיפת חיים שמטפטפת על החוט הדק שבינה לבין הסוף המר.
|
הקונפילקט בין אליהו לאלוהים.
אשמח אם תהיה האפשרות להוסיף סיומים שונים לפי ראות עינכם.
תהנו.
|
היינו שלושה ילדים שצפו בטלויזיה הישנה.
כל עולמנו היה השחור והלבן הזה, וכך גם עולמנו היה נראה.
בכל נקודה שחורה מיקמנו נקודה לבנה ולהפך, אבל אפור לעולם לא
קיבלנו.
אנחנו דור העתיד, "הטכנולוגים", יושבים יומם וליל כמהופנטים,
בוהים בקופסא.
שיקול דעת אפור לא
|
השמש תזרח,
הציפורים ישירו,
הפרחים יפרחו,
ואני את שאלתי אשאל,
|
בעמק בין ההרים הגבוהים,
למרגלות המפלים השוצפים אני יושב.
|
בים האין סוף יושב לו האדון.
מלחמות עברו ופרצופו כחקוק באבן,
|
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
