|
יליד 1978
אורן כותב מדע בדיוני בעיקר, אך לפעמים יוצאים גם
דברים אחרים.
חלק כאן, חלק לא,
חלק ישן, חלק חדש
חלק נחמד, חלק נחמד יותר
זהו...
את כל השאר תצטרכו לקרוא לבד
הזמנתי את כולם, אך אינני בטוח שהיה זה הצעד הנכון. ככלות הכל
- כל אחד ואחד מהם ניסה לשים קץ לחיי בהזדמנות זו או אחרת.
אולי כשאספר להם מי אני, הם יצטערו על אובדני. אינני יודע מתי
ואם אי פעם נולדתי, בדרך שבה מגדיר כל אחד מהם לידה.
|
"תרנגולת שאינה מטילה ביצים - מה דינה ?" הדהד הקול בפעם המי
יודע כמה.
"כליה !!!" היא אמרה לבסוף - מביטה במראה בזעם.
הוא לא הרפה - "הסבירי !" דרש מיד.
היא - דינה - ישבה בקצהו המרוחק של החדר.
|
העניין די פשוט בכל מה שקשור לדרקונים וזהב. אני לא המצאתי את
זה, זה איזה כלל עתיק שנקבע בשבילנו. דרקונים אוהבים לישון.
בכדי לישון טוב עליהם לנוח על מצע טוב. זהב, מסתבר, משמש כמזרן
מושלם לדרקונים במשך כל ימי חייהם.
|
למינג, הם קראו לו לאחר ניסיון ההתאבדות הכושל. לקפוץ מגג
בניין משרדים לאחר שאיבדת את מקום עבודתך - היגיון צרוף תוך
כדי מעשה, טירוף לאחר מכן. אבל הכל שטויות - כל מי שמבין חצי
דבר ומתעניין בעוד פחות מזה יודע שהלמינגים לא מתאבדים - הכל
קורה בטעות - תאונה...
|
לא יכולתי להאמין למראה עיני. או'מלי היה מעבר לאיבוד עשתונות.
פשוט לא היה אכפת לו. בתור הקצין הראשון לקחתי את הפיקוד על
הנעשה בספינה, אך גם אני ידעתי שהסיכויים אפסו. כמויות הנפט
הענקיות שהובלנו החלו להישפך אל האוקיינוס הצפוני.
|
רוע, יש לציין, פשוט מאוד גדל על אנשים, נדבק אליהם בצורה של
גידולים תת אטומיים. זיהומים סביבתיים או זיהומים נפשיים של
אנשים בעלי גידולים כאלו יכולים להשפיע על כל אחד ואחת מאתנו.
הרוע הוא לא יותר מתופעה כימית פשוטה, כמו כל מחלה אחרת הניתנת
לריפוי...
|
כל אחד יבחר תשעה תאריכים שונים ותשע שיטות שונות לסיום מהיר
של חיי אדם. כל אחד ישלח בשבוע הקרוב, כך הסכמנו כולנו, את
ניחושיו לכל אחד מתשעת מכריו. עד סוף השבוע, לפי ההסכם, ינוחו
על שולחני תשע אפשרויות ותאריכים שונים למות בהם.
|
איך יהיה זה לחיות את שארית חייך ? כאשר אתה כבר יודע מה צפוי
ובכל זאת אתה לא מסוגל להחליט ? אמיל קילרם התחבט באותה השאלה
בדיוק באותו ערב. שמונים שנה אף לא חשב על כך.
|
פניו היו שפוכות על השולחן והוא בהה באדישות בכוס הבירה הריקה
והמטונפת שעמדה מולו. הוא הביט בדלת המסבאה, שנראתה קצת
מעוותת מבעד לכוס, נפתחת ונסגרת, וראה את האורחים נכנסים
ויוצאים. הוא שכב כך במשך שעה תמימה כמעט עד שמישהו הסיח את
דעתו.
|
הם הכניסו אותה למכונית, או יותר נכון - זרקו אותה, גלגלו אותה
לתא המטען. עכשיו היה חשוך עוד יותר... היא לא חשבה שיוכל
להיות חשוך יותר. היא לא אמרה מילה, לא הניעה איבר ללא רשות או
פקודה. הנסיעה עייפה אותה והיא נרדמה. כשהתעוררה טעם מתכתי היה
בפיה.
|
תמיד זה נראה כאילו חלפה לה רק שניה אחת. השעה הייתה שש וחצי.
יצאתי כלעומת שבאתי. שוב אותה תחושה לאחר טיפול שהכל פתאום
נראה גדול יותר, ואני מרגיש קטן יותר. המסדרונות נראו ממש
מרווחים פתאום. אין צורך לריב עם אף אחד על מקום.
|
השיחה הבאה התנהלה, אולי בין שני אנשים משכילים באוניברסיטה
העברית בירושלים. מצד שני אולי היא התקיימה בשעת לילה מאוחרת
בין שני פועלי ניקיון בבית חולים במרכז הארץ, או שאולי היה זה
בדרום. אולי הייתה זו שיחה בין פסיכולוג לחולה נפש הוזה.
|
חזי הוביל אותי קרוב יותר אל הבהמה המטולאת. מקרוב הוא דווקא
נראה קצת אצילי אפילו. חזי הצביע על הסוס ואמר, "הנה, כאן
שמים את האוכף," הוא החווה בידו מבלי לגעת בחיה, "וכאן..."
הסוס ביצע תנועה פתאומית וחזי הקפיץ את ידו בחזרה לחיקו. הוא
נראה מבוהל לרגע, אך מיי
|
"השאלה הגדולה שהטרידה את האנושות מאז המצאת הדת עומדת
להיפתר...", "ההוכחה לנכונותו של ספר הספרים תוכח או תופרך
בעוד פחות מעשרים וארבע שעות...".
כמה קלישאות אפשר לדחוף למהדורה אחת ? שאלתי את עצמי...
|
הרכב פילס דרכו בסמטאות ירושלים בחלקלקות. זו דרכה של דליה
להגיע ממקום למקום. תמיד בדקה התשעים, אבל תמיד בזמן. היא לא
התרגלה עדיין לתרבות האיחורים הישראלית. אצלה, המהנדסת - הכל
חייב להיות מדיוק תמיד - לא פחות ולא יותר.
|
אחד או שלושה ?
שלושה הם אומנות,
ואחד הוא האמן...
|
|
|
אמרתי לשלי שאני
מעדיף להשתמש
בתחת שלה במקום
בכרית - אז היא
נורא הסמיקה.
החבר של שלי. |
|
