ברוכים הבאים לבית משפחת רשע
היה כתוב בתוך לוחית עץ סגלגלה, כשבתחתיתה הודבק פתק
בחובבנות נעוץ בכתב יד לא ברור ומסמר.
"מה עושים" שאל אורח אחד.
"כבר צלצלת בפעמון" שאל וענה אורח אחר.
"ומה עם מישהו בפנים ישן"שאל אורח אחד.
"אז תתקשר אליו לפלאפון" ענה האחר "תגיד לו שיצא".
"ומה נעשה אם הוא לא יהיה זמין, או ישן או לא
רוצה".
אמר אחד בזמן שנקש על דלתו עוד נקישה עדינה.
"אתה יותר מדי מתחשב" ענה האחר בזמן שבשקט בשקט
הכניס את המכשיר לכיסו נופח קללה.
קול צעדים מטפס קרקש בחלקו התחתון של חדר המדרגות
רגע לפני שהוארה הדלת באור החיוור הצהוב.
ובאותו פתק הנעוץ באלכסון בכתב יד שהוא לא כל כך לא
ברור ומסמר נכתב:

         הלכתי למכולת    אחזור עוד מעט
אז אל תתבזבז בקריאת שטויות שתלויות על הדלת
          הבית פתוח           פשוט תכנס






אורן פוליבה נצר אציל לבית משפחת רשע נולד באופן
מקרי בערב כיפור, כמה חודשים בלבד לפני ליקוי חמה,
לצד תאום ארור ומרושע בשנת אלף תשע מאות שבעים
ותשעה.
ומאז חלפו להם כמה מאות ואלפי שנים, ואורן כבש חמישה
יקומים, היום אורן פוליבה בן עשרים ואחת ועדיין איש
לא גילה מה יקרה לו אם יאמרו בגלוי ובקול רם את שמו
במהופך.

נ.ב. דרך אגב ואם רק באמת ובתמים בא לכם הייתי נורא
רוצה את התגובה שלכם על דבור צרעה ושפן מסומם..בכלל

הנפשת בובות ג'ננה הפעם הם החליטו להרים הפקת ענק, ולא עוד אחת מהיצירות הישנות המוזרזולות שלהם. יותר הם לא יסתבכו בהנפשת בובות הגרב, הבד וחוט התיל, ויתחילו לעבור להפקות קצת פחות רציניות מהשואה האוזיביקיסטנית או חיידק האבבשמהבה האפריקאי, שחיסל כבר מיליון עוברים שרק סיימו ללמו

פס ייצור פארודיה היה היה איש ולצידו היה היתה אישה ולצידם היה היו והתרבו שלושים ילדים מכל צד. היה היה לסיפור גם איש רע ושמו בלתזר, שלחטוף ילדים ולאכול אהב.