|
נולד בשנת 1982 למשפחת איכרים אמידה בעמק יזרעאל.
בילדותו התחנך בתוך קהילה סגורה וקפדנית ובנעוריו
נשלח ללמוד מעבר לים.
האוירה החנוקה בקהילתו והעבודה המתמשכת בשירות
לקוחות הביאו אותו להיות שונא אדם באשר הוא ולפתח את
תורת המיזנטרופיה חלק א' - עכשיו בחנויות.
ובתוך כולם
גם אתה נעלם
כמו השירים הזכרונות
והאדים
|
האני שאני מייחס לי
לא מוצא מה ליבי מחפש שם
ואני שיודע יותר טוב ממני
אומר לי כיוון שאין שם
|
את אשת הירח
מחסירה ונעלמת
בעוד חודש שוב תופיעי
אצל מישהו אחר
|
מטרה ללא תכלית
אידיאל בלי עקרון
הוא תמיד מכוון
למקום הלא נכון
|
זרד - בשמש הקופחת
אגל טל לא יכסה
לא יצמח
עלי כותרת
|
אם דמוס קרטוס
היה חי פה היום
הוא היה בוודאי משתגע
|
אל תחפש כאן פתרון
בקצה המנהרה אין אור
תחיה את הרגע כי נכון לעכשיו
אתה הבא בתור
|
היא רוצה שאני אכתוב אותה
אבל אין לי מילים
מילים גבוהות מגמדות אותה
חרוזים בעיניה זולים
|
כל עוד המילה והפתק
נשארים לעד
מקופלים
|
כל עם צריך
שיהיה לו וייטנאם
עם מערכה פזורה
|
זה זמן מיוחד שנותן לי להיות
זמן קשת
|
איך לא שמנו לב
אני ואיתן וחצירא
שהיה פעם איתן קציר
שנוצר בינינו עוד קרע
|
נקראתי יותר מפעם
לעמוד בחיי
ואני עומד איתן
עומד דומם
|
עוד זה הולך וזה בא
נשארנו אני וחצירא
הוא עדיין חצי טוב
אני עדיין חצי רע
|
העיתון מנוקד בטיפות של דם
|
תראי ילדה, זה מאוד פשוט
מחר השמש תזרח
לא עלינו כמובן
מחר האושר יפרח
לא אצלנו כמובן
|
אני שונא שכותבים
כותרת ללא כותרת
זה אומר הכל אחרת
כל מה שלא חושבים
|
לחיות בדיעבד
ולחלום על כביכול
חיים של לכאורה
אין מנוס ואין ברירה
|
ואיך תרגישי הם לא יודעים
שהיום עומדים ומחר זיקוקים
|
ולחשוב שלפעמים הנאה קטנה שבחיים
תהיה - היא תהיה הנאה אחרונה שבחיים
|
מסמן קורותיו באותיות
מסכם את העבר
וחוזה על העתיד
מצרף גם מחשבות
וקורא לזה שיר
|
נשקי ורדים נשקי קוצים
נשקי קולות נשקי פצעים
נשקי אותי
|
אש צרובה בעין
עליך אני שר
יפה שלי עדיין
יפה סתורת שיער
|
אצלך תמיד הכל פשוט
וגם כשהכל אבוד
|
צרור שיבולים אחרון
השאיר אהובך בשדה
וקטף לך חמש שושנים
ונשק עוד מעט הוא חוזר
|
ברגע בודד
אתה לבד
וברגע אחד
אתה בודד
|
סך כל שהייתי
רק שריטה לעצב
|
צעקתו האילמת של קיר האבן
שאין בו מקום לאותיות מתכת
שנעוצות בסלעיו ככדורי עופרת
קיר שגורם לי לקום מעפר לתקוות
שגורם לי לדבר על שתיקות
|
הקדשתי יותר מדי זמן לעצמי
עד נפש מילים אפפוני
הרגשתי יותר מדי זמן את עצמי
אולי מישהו רוצה קצת ממני?
|
ביקשה אותי לשיר שירה
בנשיפתה מתק שפתיים
שאיפותיה כמו היתה
נפלאה תכולת עיניים
|
בין דברים קמים ובין דברים נופלים בחיפזון,
אתה עשרים ושבע שתיקות בחודש מרץ.
בין מה שפי לא יאמר
ובן מה שאוזניי לא ישמעו,
על מאה תכונות שאוסיף לאמור
תהיה עוד אחת שאחסיר,
עוד אחת שלא אזכור.
|
ואני רוטן - לאן לעאזל הבאת אותי?
הוא אומר לי אל פחד ומזכיר לי לקחת
דברים קטנים שילכו איתי.
|
ממחטה קמוטה מקופלת לשניים,
ובצד המיטה חצי כוס מים.
זכרונות קטנים שיש לי.
|
רציתי לספר לך, ראש הממשלה:
בגיל שש למדתי לצייר את ארץ ישראל.
אני מבליט כמו כולם את חיפה, יודע בעל פה איפה אילת, מתקשה
במיקום ירושלים והכנרת כל פעם נראית אחרת.
|
|
|
