|
אורן דנצר איננו.
הוא היה.
הבליח לרגע.
ואיננו (מאז אמצע שנת 2000 בערך).
הדף הזה מוקדש לבנאדם שאף אחד לא הכיר;
אנונימי, אלמוני, עוד נגן/יוצר/כותב/משורר שבודדים
הכירו.
כל הקטעים כאן נכתבו או הוקלטו איפשהו בין 1994 ל
1998, חלקם עם נגנים אחרים וחלקם לבד בבית.
זהו.
עוד קטע בגירסא הראשונית שלו (גיטרה קלאסית ושירה בלבד)
|
4-Track
מכונת תופים, בס, 2 גיטרות, שירה, קולות...
כמו שהיו עושים פעם.
|
אני זוכר איך נפלתי...
הגיע לי ליפול!
|
מחשבות נדחקות
דרך קליפת המוח
|
|
בואי אלינו בואי
אלינו אלינו
לים...
ואם לא לים אז
לדירה שלי!
ד"ר מישה רוזנר
מתגעגע לזאת
שאהבה את התל
אביבי וממתין
במספן ציוד בתוך
חדר האוכל קומה
מינוס שתיים
הקריה תל אביב. |
|