|
last writes, first stories
אוראל וישס, 1992
הדבר הכי גרוע שאי פעם יקרה להם.
מורכבת, ונוטה להרס עצמי ממוקד.
נזרקת מצד לצד במהירות מסחררת.
בבקשה אל
תתנצל.
האשמה היא
שלי
|
אני באמת פשוט מאוד עומדת ל
התפוצץ
|
אף פעם לא מצלי...
חה חה חה.
|
אני חסרת אונים מול כוחה המשכר,
כשאנו מתעצמות באיחוד בוער
|
לאור האחרון בקצה המנהרה האחרונה
המנהרה היחידה שאי פעם תהיה
|
הלילות לבנים
הימים אפורים
הנפש מרקיבה
עד שחור.
|
ילדים מתאבדים
כשאמיתות נהפכות
שקרים.
|
אדום, ורוד, ירוק וצהוב
נוזלים מהתקרה והקירות.
המלאכים בוכים עליי, הלילה
|
אהוב שלי
צועד יחף על דשא
מרחף
|
באתי אליך עם מחטים בעיניים
סכיני גילוח במקום שיניים
ידיים מדממות ונחשים בשיער
ונתת לי להישאר
|
הימים חולפים
כמו הבזקים מול עיניים כבויות
|
קליק קלאק, אני טוענת ויורה.
באנג באנג, ישר למטרה
|
אני אוהבת אותך כמו
קוצים ברגליים ואני גם
הקוצים ברגליים שלך.
|
הזריחה -
בעבר זורחת בינינו
|
האמת היא שנשארות צלקות רק בנפש, אם הייתה נפש,
אבל גם זה שקר. גם זה שקר.
גם
זה
שקר.
|
מאוהבת כמו פעם, בודדה כמו תמיד (תחזור אליי).
מאוהבת כמו פעם, בודדה כמו תמיד (ואני אחזור לעצמי).
|
אני רוצה לשמור עליך בקופסא
עם חורים קטנים לאוויר.
|
|
|
אל תשפוך את
התינוק עם הרוטב |
|
